ירושלים במפת מידבא

מראה העיר ובנייניה הבולטים משתקפים גם במפת מידבא, שמקובל לתארך אותה לשלהי המאה השישית אך יש המאחרים את זמן יצירתה למאה השביעית ואף לתקופה מאוחרת יותר. אף שמדובר במפה עתיקה, שצוירה במטרה לייצג השקפת עולם דתית נוצרית ואינה מדויקת, ניתן להשתמש בה כמקור חשוב להכרת מראה ירושלים בתקופה הביזנטית.

מפת מידבא היא מפת פסיפס של ארץ הקודש בכללה, שהתגלתה במאה ה-19 במידבא שבעבר הירדן. המפה הייתה חלק מרצפת הפסיפס הצבעונית של הכנסייה הביזנטית, והיא משולבת כיום ברצפת הכנסייה המודרנית שהוקמה במקום. כדרכן של מפות עתיקות, המפה מוצגת כשהיא פונה למזרח, ובצד זה בולט ים המלח. ירושלים מוצגת במפה בצורה סגלגלה (אליפטית) ובהגדלה רבה ממערב (מתחת) לים המלח.

לצפייה במפת מידבא המלאה

ירושלים מוצגת במפה במבט אלכסוני מלמעלה לכיוון מזרח. אפשר להבחין בזווית הראייה הזו על פי השיניות של החומה, הנראות היטב בחומה המזרחית (הצד העליון) על רקע השמיים אך נבלעות בחומה המערבית על רקע בנייני העיר; על פי הצגת החומה המערבית והשערים שבה מצדם החיצוני, בעוד החומה המזרחית והשערים שבה מוצגים מצדם הפנימי; על פי הצגת הקרדו המשני (1) כשרק שדרת העמודים המזרחית נראית ועל פי הצגת חזיתות הבניינים מצד מערב, פרט לכנסיית הקבר (2) המוצגת מחזיתה המזרחית. בדומה לכנסיית הקבר, גם הקרדו הראשי (3) מוצג כשהוא "נפתח ונפרש" לשני צדדיו כמו ספר. ניתן להבחין שבצד המזרחי של הקרדו מעל העמודים מופיע גג הרעפים האדום שנשען עליהם, בעוד בצד המערבי גג הרעפים מוצג מתחת לעמודים.

לצפייה בתמונה המלאה

מקרא:

1. הקרדו המזרחי (המשני)
2. כנסיית הקבר
3. הקרדו הראשי (המערבי)
4. שער סנט סטפנוס (שער שכם)
5. שער בנימין (שער האריות)
6. שער הזהב (שער הרחמים)
7. שער דוד (שער יפו)
8. שער הניאה (שער ציון)
9. שער האשפות
10. רחוב דוד
11. דרך הייסורים
12. כנסיית הניאה
13. כנסיית ציון

העיר מוצגת כשהיא מוקפת חומה ולאורכה מגדלים. בחומה מוצגים מספר שערים: בצפון (צד שמאל) שער סנט סטפנוס, שהוא שער שכם בימינו (4), במזרח שער בנימין, שהוא שער האריות בימינו (5), ומדרומו שער הזהב, שהוא שער הרחמים בימינו (6). בחומה המערבית מוצג שער דוד, שהוא שער יפו של ימינו (7). החלק הדרום-מזרחי של החומה לא השתמר במפה. שני שערים בקצוות הדרומיים של רחובות העמודים – שער הניאה או שער ציון (8) ושער האשפות (9) – מעידים על קיומה של חומה פנימית בצדה הדרומי של העיר, אולי שרידים של חומה קדומה יותר. ניתן להבחין שהעיר המוצגת מדרום לחומה זו היא מסודרת פחות מזו המוצגת מצפון לקו זה.

שני רחובות העמודים הראשיים שעברו לאורכה של העיר מוצגים כשהם יוצאים מרחבת שער שכם. הרחבה מוצגת במפה בצורת חצי עיגול ומסביבה סטווים, הניכרים בפסי הצל במפה. במרכז הרחבה ניצב עמוד שעליו עמד בתקופה הרומית המאוחרת פסלו של הקיסר אדריאנוס. עמוד זה שימש נקודת מוצא למדידת מרחקים. בתקופה הביזנטית ניצב העמוד לבדו, ללא פסלו של הקיסר. מכאן נובע שמו הערבי של השער: באב אלעמוד. לדעתו של יורם צפריר, רחבה זו נבנתה על ידי הרומים משום שהקרדו הראשי (3) נבנה בזווית שאינה ישרה ביחס לחומה, בניגוד לעקרונות התכנון הרומי, ואילו הקרדו המשני (1) יוצר זווית ישרה עם החומה. הרחבה יוצרת הפרדה בין החומה לבין רחובות העמודים, וכך מטשטשת את הזוויות בין הרחובות לבין החומה. במפת מידבא מוצג הקרדו הראשי בניצב לשער שכם, בעוד הקרדו המשני מתחיל בקשת בשולי הרחבה. הדקומנוס מתואר בשני חלקים – במערב רחוב דוד (10) ובמזרח דרך הייסורים (11).

הכנסיות בעיר מתוארות בהבלטה כבעלות גגות אדומים, המעידים על גגות הרעפים של הבסיליקות. שלוש כנסיות בולטות בגודלן בתוך העיר: 1. כנסיית הקבר (2), המתוארת בהגדלה ובהבלטה רבה במרכז המפה אף שבמציאות היא נמצאת צפונה יותר. הכנסייה מוצגת כשראשה כלפי מטה כדי להציג את חזיתה המזרחית. בתיאור כנסיית הקבר במפת מידבא ניתן להבחין בשני החלקים החשובים של הכנסייה – אולם התפילה (הבסיליקה) והרוטונדה (המבנה העגול סביב הקבר), וביניהם החצר שבה ניצבה הגולגותא – מקום צליבתו של ישו; 2. כנסיית הניאה (12)המוצגת כשהיא מקושרת ישירות אל הקרדו, בדומה לכנסיית הקבר; 3. כנסיית ציון, (13) המוצגת מעבר לשער הניצב בקצהו הדרומי של הקרדו הראשי.

לעומת הבולטוּת הרבה של הכנסיות במפת מידבא – ניכר בה היעדרו של חלק גדול, משמעותי ובולט בנוף העיר – הר הבית. אמנם צורת ההצגה של העיר במבט אלכסוני ממערב למזרח גורמת לכיווץ החלק המזרחי של העיר, ולכן יכול להיות שהר הבית מיוצג במפה, אולם נראה סביר יותר שהשמטתו מבטאת את האידיאולוגיה הנוצרית הרואה בהרס בית המקדש עדות לצדקת דרכה.

מפות עתיקות

בניגוד למפות מודרניות בנות ימינו מפות עתיקות לא צוירו על בסיס מדידות שנערכו בשטח ולכן אפשר לראות בהן יותר ציור מאשר מפה במובן המודרני של המילה. המפות העתיקות לא צוירו בקנה מידה ובוודאי שלא בקנה מידה אחיד. יוצר המפה הבליט בה חלקים שהיו חשובים לדעתו והקטין כאלה פחות חשובים. כך לדוגמה במפת מידבא ירושלים מופיעה בהגדלה רבה יחסית לשטח היחסי שהיא תופסת. בהתאם לכך המפות העתיקות מבטאות יותר את השקפת העולם של יוצריהן מאשר את פני השטח שהן מייצגות. חשוב לציין שלעתים גם במפות מודרניות מובלטים פרטים מעבר לקנה המידה שלהם – כמו למשל בניינים חשובים ובולטים בנוף במפות תיירות. כמו-כן, גם מפות מודרניות עשויות לשקף את השקפת העולם של יוצריהן. ראו לדוגמה את מפות העולם המדיניות שמצוירות בחלק ממדינות העולם ובהם לא מופיעה מדינת ישראל (או מפות בהן לא מופיעה קפריסין התורכית).
מאפיין בולט נוסף של מפות עתיקות הוא שהן פונות למזרח ולא לצפון כנהוג במפות המודרניות. הפנייה של המפות העתיקות למזרח ("אוריינטציה", מלשון אוריינט – מזרח) נובעת מהעובדה שהשמש זורחת במזרח ובהתאם לכיוון של המקדשים (וגם של הכנסיות, אך לא של בתי כנסת או מסגדים).

במפות עתיקות מצוירים גם פרטים דמיוניים וייצוגים אומנותיים שלא תמיד מבטאים את השטח המצויר, כמו ציור של רוחות השמיים בדמות גברים הנושפים מכיוון שונים בלחיים תפוחות, או כמו הדגים השוחים בירדן בניגוד לזרם כדי להימלט מים המלח. נדיר מאוד למצוא במפות עתיקות סימנים מוסכמים או קווי גובה כנהוג במפות מודרניות.
במסגרת לימודי ירושלים נידונות מפות עתיקות בשתי תקופות עיקריות: בתקופה הביזנטית – מפת מידבא, ובתקופה הצלבנית – מפות T-O.

שאלות הבנת הנקרא

1. תארו את מפת מידבא באופן כללי.
2. באיזה מבט מוצגת ירושלים במפת מידבא? ציינו חמש עדויות לזווית ראייה זו.
3. ציינו שני מבנים שמוצגים במבט אחר. כיצד הם מוצגים במפת מידבא?
4. כתבו מקרא למספרים 1-13 במפת מידבא.
5. איזו עדות יש במפת מידבא לקיומה של חומה פנימית בחלקה הדרומי של העיר?
6. מה ההבדל במראה העיר משני צדיה של חומה פנימית זו?
7. כיצד מוצגת רחבת שער שכם? מה עמד במרכזה? מדוע נבנתה רחבה זו, על פי דעתו של יורם צפריר?
8. כיצד מוצגות הכנסיות במפה? ציינו שלושה חלקים של כנסיית הקבר המוצגים במפת מידבא.
9. איזה חלק של העיר לא בולט במפה? מדוע?

שאלות סיכום

תארו את מפת מידבא ואת דרך הצגתה של ירושלים ושל אתריה העיקריים במפה. הסבירו את הגורמים שהשפיעו על דרך התיאור.