מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
תקופות בירושלים

מדינת ישראל,

משרד החינוך

הקרדו

share
שתפו עמוד:
הקרדו

מבנה הקרדו

מקור: נ' אביגד, העיר העליונה של ירושלים, ירושלים 1980, עמ' 223-222. באדיבות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה
מקור: נ' אביגד, העיר העליונה של ירושלים, ירושלים 1980, עמ' 223-222. באדיבות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה

כפי שכבר ראינו, במפת מידבא מתואר רחוב עמודים ראשי (קרדו מקסימום) החוצה את העיר מצפון לדרום – משער שכם ועד לשער הסמוך לכנסיית הניאה. לצידו של רחוב האורך הראשי מתואר במפה גם קרדו משני, הנמשך לאורך ערוץ הגיא. גם לרחוב הצולב, הדקומנוס, הנמשך ממערב למזרח – משער דוד ועד לשער בנימין, יש עדות במפת מידבא. תוכנית עירונית כזו, המבוססת על רחובות עמודים צולבים, מוכרת לנו עוד מהתקופה הרומית – תקופת איליה קפיטולינה. בחפירות שערך נחמן אביגד ברובע היהודי התגלה חלקו הדרומי של הקרדו הראשי. קטעים מהקרדו המשני ושרידים אחדים מהדקומנוס התגלו בחפירות אחרות.

קטעי הקרדו הראשי שנחשפו בחפירות אביגד בגבעה המערבית מעידים על עבודות לפילוס (יישור) של התשתית (היסודות) של הרחוב, דבר הניכר במצוק הסלע בצידו המערבי של הרחוב וגם בעובדה שהקטעים, שהיטיבו להישמר מהרחוב, הם אלו שבתשתיתם (ביסודם) עבודות חציבה להנמכת הגבעה וליישור המדרון שלה, כדי שיוכל להתאים לרחוב כה רחב (22.5 מ').

הקרדו כמעבר מרכזי

בקרדו עצמו היה מעבר מרכזי פתוח לשמיים ומשני צדדיו סטווים מקורים ששימשו כמדרכות. המעבר המרכזי היה מרוצף בלוחות אבן. מרכז המעבר היה גבוה מהצדדים והודגש בלוחות אבן גדולים שיצרו פס המשכי. לפיכך ניקוז המים מהמעבר המרכזי היה לצדדיו – שם אכן התגלו שתי תעלות ניקוז. פתחי ניקוז שנחצבו ברצפת האבן אפשרו את כניסת מי הנֶגֶר (המים שזרמו על הרצפה) לתעלות.

המדרכות משני צידי המעבר הפתוח הופרדו במדרגה קטנה, ובחזיתן ניצבה שורת עמודים שהתנשאה לגובה של כ-5 מ'. העמודים ניצבו על גבי יסודות ששולבו בריצוף (סטילובטים), בדמות אבנים גדולות שבחלקן נחצבו שקעים מרובעים להצבת בסיסי העמודים. העמודים עצמם היו מונוליתיים (חצובים מאבן אחת). בחלקם התחתון הוצבו בסיסים שעוטרו בטבעת קמורה ובחלקם העליון ניצבו כותרות קורינתיות. העמודים, הבסיסים והכותרות לא היו אחידים בעיצובם, ורמת הגימור שלהם לא הייתה גבוהה.

  • צדו המערבי של הקרדו החצוב בסלע ויוצר מצוק ועמודי הסטיו

    צילום: משה מילנר, לע"מ

  • עמודי הסטיו המערבי וקשתות החנויות

    צילום: אבישי טייכר, אתר פיקיויקי

  • שיחזור הארכיטרב וקורות העץ בקרדו

    גגות הרעפים של הסטווים נשענו על אַרְכִיטְרָב (קורות שמחברות בין העמודים) עשוי עץ, שקישר גם בין העמודים לבין הקיר האחורי של המדרכה. בקיר המערבי החצוב התגלו שקעים רבועים, אשר שימשו, ככל הנראה, להחדרת הקורות אל הקיר. הקיר האחורי המזרחי נשען על שורה של אומנות (עמודים בנויים) וקשתות, שחלקן נמצאו בחפירות. הקשתות בחלק המזרחי וגומחות חצובות בחלק מהצד המערבי שימשו כחנויות.

    צילום: משה מילנר, לע"מ

חשיפתו של הקרדו

שחזור הווי החיים בקרדו המזרחי | צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ
שחזור הווי החיים בקרדו המזרחי | צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

לאחר חשיפתו של הקרדו הדרומי עלתה שאלת תקופת בנייתו. מצד אחד, בניית רחובות עמודים מאפיינת את הרומאים, ולכן סביר היה להניח שהקרדו נבנה למלוא אורכו כבר בזמן איליה קפיטולינה. אולם ממצאי החפירות של אביגד סתרו תארוך זה והעידו כי החלק הדרומי של הקרדו נבנה רק בתקופה הביזנטית: במערכת הניקוז נמצאו חרסים ומטבעות ביזנטיים, מתחת לריצוף נמצאו חרסים ביזנטיים, אמות המידה שבהן השתמשו לבניית הקרדו הן אמות מידה ביזנטיות ולא רומיות (מידות הקרדו מבוטאות במספרים שלמים באמת המידה הביזנטית ולא בזו הרומית) וסגנון הבנייה, שאינו מקפיד על הפרטים ועל גימור מושלם, מאפיין יותר את הביזנטים מאשר את הרומים.

נחמן אביגד מייחס את בניית הקרדו הדרומי ליוסטיניאנוס, בונה כנסיית הניאה, בהתבסס על חרסים דומים שנמצאו בחפירות הניאה. על פי דעתו, הקרדו הדרומי נבנה כחלק מבניית הניאה כדי לשמש כמסלול לתהלוכות דתיות מכנסיית הקבר אל הניאה. ביסוס לדעה זו ניתן לראות במפת מידבא – שבה הקרדו מוצג כמתחבר ישירות לשתי כנסיות אלו. חיזוק לכך שהקרדו הדרומי לא נבנה עם הקרדו הצפוני ניתן לראות בהטיה של הקרדו הדרומי בזווית קלה ביחס לצפוני.

יורם צפריר, שחקר את ירושלים בתקופה הביזנטית, סבור שהקרדו למלוא אורכו (כולל החלק הדרומי) נבנה כבר בתקופה הרומית אך שופץ בתקופה הביזנטית. לדעתו של צפריר, יוסטיניאנוס יישר את הקרדו הדרומי, שהיה במקור במפלס גבוה יותר, על גבי פסגת הגבעה. הנמכת מפלס זו, שמוכרת גם מבית שאן הביזנטית, העלימה את שרידי הקרדו הרומי שפורק ונחצב. לדעתו של צפריר, יישור המפלס נעשה כדי להוביל את אבני הבנייה הגדולות והכבדות, ששימשו כעמודים בכנסיית הניאה, וכדי ליצור את מסלול התהלוכות בין כנסיית הקבר לבין כנסיית הניאה, תוך התאמת מפלס הרחוב למפלס הניאה.

לדעתו של צפריר, החציבה בסלע בצידו המערבי של הקרדו היא עדות להנמכת המפלס. חיזוק להשערה של צפריר, בדבר יישור מפלס רחוב הקרדו הדרומי, נמצא בחפירות שנערכו במתחם החורבה. בחפירות אלו התגלה קטע של רחוב הדומה בריצופו לקרדו הדרומי ואשר נחצב משני צידיו לתוך הסלע. על פי השערת אורן גוטפלד, שחפר במקום, הרחוב שהתגלה בחורבה התפצל מזרחה מרחוב הקרדו הדרומי. ההפרש בין גובה פני הסלע הטבעי בחפירות החורבה לבין מפלס הקרדו מרמז שבחלק זה נחצב גם הקרדו משני צידיו בסלע.

הקרדו המשיך להתקיים בירושלים גם אחרי התקופה הביזנטית, אך הלך והוצר בעקבות תוספות בנייה והגדלה של חנויות אל תוך שטחו הרחב.

החנויות בקרדו

סביר שהקשתות במזרח והגומחות במערב שימשו את החנויות רק כמחסנים. נראה, שכמו בשווקים של ימינו, הסחורה הוצגה על דוכן לפני החנות ושם גם נערכה הפעילות המסחרית.

שאלות ועבודות

עבודת הרחבה

קראו את המאמר: י' צפריר, "פרוקופיוס על כנסיית הנאה, הקרדו ו'אצבעו של עוג' בירושלים", קתדרה 115, תשס"ה, עמ' 5-30. הסבירו את ההוכחות של יורם צפריר לכך שחלקו הדרומי של הקרדו הוא הנמכת מפלס של רחוב שהיה קיים עוד קודם. הסבירו את דעתו של צפריר בדבר מקור העמודים ששימשו לבניית כנסיית הניאה.

שאלות הבנת הנקרא

  1. איזה חלק של הקרדו הראשי התגלה בחפירות אביגד?
  2. ציינו שתי הוכחות לפילוס התשתית של הקרדו.
  3. ציינו עשרה חלקים בקרדו.
  4. ציינו שתי אפשרויות לתקופת בניית הקרדו הדרומי.
  5. ציינו שבע הוכחות של נחמן אביגד לכך שהקרדו הדרומי נבנה בתקופה הביזנטית.
  6. ציינו שלוש תמיכות לדעתו של יורם צפריר באשר למועד בניית הקרדו הדרומי.

שאלות סיכום

תארו את הקרדו הדרומי והסבירו את הדעות השונות ביחס למועד בנייתו.