הר הבית - כיפת הסלע

כאמור, בתקופה הערבית הר הבית נוקה מהריסות ומאשפה וחזר להיות מתחם מרכזי ומפואר בירושלים. במתחם הר הבית בלטו שני מבנים שהוקמו בתקופה האומיית – כיפת הסלע ומסגד אלאקצא. לצדם הוקמו, במהלך שלטונם של המוסלמים בירושלים, עוד עשרות מבנים קטנים לכבודם של דמויות רבות המופיעות בקוראן ומוכרות מן התנ"ך ומן הברית החדשה.

הקירות החיצוניים מצופים בחלקם התחתון בלוחות שיש שנוסרו לארבעה חלקים, והצורות הפנימיות שהיו טבועות בהם יוצרות דגמים מעניינים בקירות. החלק העליון של הקירות והתוף עוטר במקור בפסיפסים; וכשאלה דהו עם הזמן הם הוחלפו באריחי קרמיקה צבעוניים בגוונים בולטים של כחול וירוק. כיפת המבנה מוזהבת. במקור הייתה הכיפה עשויה זהב טהור, אך במרוצת הזמן היא שופצה וצופתה בחומרים שונים. השיפוץ האחרון נערך בסוף המאה ה־20 במימונו של חוסיין מלך ירדן, שבו צופתה הכיפה בזהב.

גם חלקו הפנימי של המבנה מפואר.על הקירות ועל חלקה הפנימי של הכיפה, העשוי עץ, מופיעים עיטורים שונים, חלקם בסטוקו (טיח מעוצב בצורות שונות) וחלקם בפסיפסי קיר. חלק ניכר מהעיטורים הם בדגמים צמחיים היוצרים ערַבֶּסְקות – עיטור מסולסל החוזר על עצמו בצורות שונות. על הקיר הפנימי יש כתובת פסיפס המייחסת את בניית הכיפה לח'ליף העבאסי אַלְמַאְמּון, שחי בתחילת המאה ה־9 ,ומציינת את שנת הבנייה של המבנה – שנת 72 להיג'רה (2-691 לספירה המקובלת).