מקור: ויקיפדיה
לצפייה במפה המלאה
ראשיתה של דת האסלאם קשורה בדמותו של מוחמד, שהגה והפיץ את הדת המונותיאיסטית (המאמינה באל אחד – אַלְלָה) בקרב השבטים הערביים עובדי האלילים בחצי האי ערב. בבואו לפתח את הדת החדשה הושפע מוחמד, כפי הנראה, מהיהדות ומהנצרות, ובתחילתה היא כללה כמה יסודות מהיהדות, כמו תפילה לכיוון ירושלים וצום ביום העשירי בחודש הראשון בשנה. תחילה פעל מוחמד בעיר מֶכָּה, שהייתה מרכז למסחר וגם מוקד של התכנסות דתית אלילית סביב הכַּעְבָּה – המבנה המרובע שבאחד מקירותיו משולבת האבן השחורה.
על פי המסורת המוסלמית, המלאך גִ'יבְּרִיל (המזוהה כמלאך גבריאל) התגלה אל מוחמד, בזמן שהוא התבודד במערה בלילה (לילה זה מכונה באסלאם "לילת אלקדר"), העביר לו את עיקרי הדת והמשיך להתגלות אליו מדי פעם ולהעביר לו עיקרים נוספים.
מוחמד חזר על הדברים בנאומיו במכה בפני עדת מאמיניו והם נכתבו לבסוף בקורְאָן – הספר הקדוש למוסלמים. לפי התפיסה המוסלמית כל הדברים שנמסרו למוחמד הם דברי אלוהים חיים.
בדת האסלאם חמש מצוות יסוד המכונות "חמשת עמודי התווך של האסלאם":
פעילותו של מוחמד והפצת הדת החדשה קוממו את אנשי מכה נגדו. בשנת 622 נאלצו מוחמד ומאמיניו לעזוב את מכה אל העיר אַלְמַדִינָה, שם היו למוחמד כמה תומכים. הגירה זו של מוחמד ומאמיניו ממכה לאלמדינה מכונה באסלאם "הִגְ'רָה". באלמדינה קנה לעצמו מוחמד תומכים משבטים שונים, הפך למנהיג פוליטי ולמצביא של קהילת מאמינים גדלה והולכת והניח את היסודות להלכה המוסלמית (השריעה). לנוכח מרכזיותה של ההג'רה בתולדת חייו ובהתפתחותו של מוחמד למנהיג האסלאם קבעו המוסלמים, כעשור לאחר מותו, את שנת התרחשותה כשנה שממנה מתחילה הספירה המוסלמית.
על פי המסורת המוסלמית, מוחמד התפלל לאללה בכריעה ובהשתחוויה, שהביעו כניעה לאללה, התמסרות והשלמה עם דברי האל, ומכאן שמה של הדת "אסלאם" בעברית: (כניעה, התמסרות, השלמה). הכריעה וההשתחוויה שולבו בתפילה המוסלמית. באלמדינה צבר מוחמד מאמינים רבים ועוצמה רבה, שסייעו לו להפיץ את הדת החדשה ולהשתלט על שטחים נוספים ובהם מכה. הכעבה נקבעה על ידי מוחמד ככיוון התפילה של המאמינים המוסלמים (קִיבּלָה) במקום ירושלים וכיעד לעלייה לרגל (חאג'). בהנהגתו של מוחמד צברו המוסלמים כוח רב בחצי האי ערב והפכו לגורם החזק ביותר באזור.
בשנת 632 מת מוחמד ונקבר באלמדינה. מבחינה דתית נחשב מוחמד לחותם הנביאים, ולכן אין לו ממשיך ויורש כנביא. אולם מבחינה פוליטית וצבאית קמו לו ממשיכים ויורשים, המכונים "ח'ליף" (מחליף, ממלא מקום). אחרי מותו של מוחמד התעוררה מחלוקת בשאלה מי יהיה יורשו כמנהיג המוסלמים. מחלוקת זו פילגה את האסלאם לשתי קבוצות: הסונים והשיעים. אחרי מאבק ירושה קצר בחרו רוב המוסלמים באבו בכר, חותנו של מוחמד וחברו הקרוב, לח'ליף הראשון. המוסלמים הסונים מכירים באבו בכר ומעריכים את פועלו, אולם המוסלמים השיעים מתנגדים לבחירה זו וטוענים שיורשו של מוחמד יכול לבוא רק מקרב בני משפחתו של מוחמד. השיעים מאמינים שמוחמד מינה את בן דודו וחתנו עלי לח'ליף, וסבורים שהוא היה יורשו הלגיטימי והראוי של מוחמד, והוא מכונה בפיהם "אִימאם".