החלק הבולט, המפואר והמפורסם ביותר בירושלים של שלהי ימי הבית השני היה הר הבית. הגדלת רחבת הר הבית, שנעשתה ביוזמתו של המלך הורדוס והושלמה אחרי מותו, נחשבה לאחד מפלאי העולם העתיק, והשאירה את חותמה במראה ירושלים עד לימינו אנו. כדי להקים מתחם מקודש (טֶמֶנוֹס) כה גדול באזור הררי כמו הר הבית בירושלים, היה צורך בתכנון קפדני ובעבודות נרחבות. רחבת הר הבית חורגת בכל צלעותיה מתחומי הפסגה של הר הבית. בנוסף, בצלע הצפונית היא חוצה את נחל בית זיתא ובחלק הדרומי של הצלע המערבית היא חוצה את הטירופיאון (הגיא). בכל המקומות הללו היה צורך ליצור הגבהה מלאכותית, כדי ליצור רחבה מפולסת. בפינה הצפון-מערבית של הרחבה היה צורך לחצוב ולהנמיך חלק מהגבעה שעליה נבנתה מצודת האנטוניה.
כדי לתמוך בהגבהה, לאורך רוב צלעותיה של הרחבה הוקמו כתלים – קירות עבים וחזקים. כותלי הר הבית שרדו בחלקם התחתון עד ימינו. הכתלים הושתתו, בדרך כלל, על הסלע הטבעי, גם במקומות שבהם הוא היה מצוי בעומק רב מתחת לפני השטח באותה תקופה.