פסולת רבה של בית מלאכה לייצור זכוכית נמצאה במילוי שסתם מקווה מראשית המאה הראשונה לפני הספירה, במטרה לבנות מעליו רחוב בתקופת הורדוס, בסוף אותה מאה. הפסולת היתה של כלים פגומים שנוצרו בשיטה הקדומה יותר, שיטת הדפוס, שבה מכניסים את הזכוכית לתוך תבנית שיוצרת את צורת הכלי, וגם פסולת של ייצור זכוכית בשיטה החדשה יותר – שיטת הניפוח.
ממצאים אלה אפשרו לתארך את תקופת המעבר בין השיטות למחצית השנייה של המאה הראשונה לפנה"ס. מתוך הפסולת ניתן ללמוד ששיטת הניפוח בראשיתה השתמשה בצינורות זכוכית שקצה אחד שלהם נופח לכלי קטן, ולא כפי שכיום מנפחים גוש זכוכית בעזרת צינור מחומר אחר. קיומו של בית מלאכה לייצור זכוכית בירושלים – הרחוקה מאזורי חול, שהוא חומר הגלם העיקרי בתעשיית הזכוכית – תומך בסברה שאומנות הזכוכית הייתה אומנות יהודית.