מרכזיותו של בית המקדש השני

כבר מראשית הקמתו – בתקופת שיבת ציון – היה בית המקדש השני שונה במעמדו מבית המקדש הראשון. בעוד שבית המקדש הראשון היה מקדש מלך, בית המקדש השני פנה יותר לעם. בחלק גדול מתקופת הבית השני כלל לא היו מלכים, והנבואה פסקה בחלקה הראשון של התקופה. וכך, ממוסדות ההנהגה המסורתיים של העם היהודי שרדה בתקופה זו הכהונה לבדה. בהתאם לתהליך זה תפס המקדש, המוסד שבו משרתים הכוהנים, מקום מרכזי יותר ויותר בחיי האומה היהודית ובזהותה. למרכזיות בית המקדש בשלהי ימי הבית השני היו מספר היבטים:

בית המקדש השני היה המבנה היחיד על הר הבית, שלא כמו בית המקדש הראשון שהיה חלק מהקריה השלטונית של העיר. ירושלים של ימי הבית השני התפתחה סביב הר הבית כשהיא מקיפה אותו בקשת מדרום, ממערב ומצפון. העיר כולה התייחסה להר הבית והוא בלט מאוד בנוף. פעולות השיפוץ, ההרחבה והפיאור של הורדוס בהר הבית הבליטו עוד יותר את מרכזיותו הטופוגרפית בעיר.

בבית המקדש נערכה הפעילות הפולחנית המרכזית של העם היהודי בתקופת הבית השני – הקרבת הקורבנות. הקורבנות היו מכמה סוגים: היו קורבנות בשם העם כולו, כמו קורבן התמיד שהוקרב בכל יום עם שחר ולעת ערב והמוספים שהוקרבו בחגים ובמועדים, והיו קורבנות אישיים שהוקרבו לציון מאורעות אישיים, כמו קורבן של היולדת לאחר הלידה, קורבנות של החוטא וקורבנות בהקשר של שבועה או נדר. פרט להקרבת קורבנות נערכו טקסים נוספים בבית המקדש, כמו הבאת הביכורים ושמחת בית השואבה.

בית המקדש היה מוקד עלייה לרגל של יהודים מכל רחבי העולם. רוב העולים לרגל הגיעו בשלושת הרגלים – פסח, שבועות וסוכות. במועדים אלו מלאה ירושלים עולי רגל רבים – והיה צורך התארגנות מיוחדת בעיר כדי לספק לעולי הרגל שירותי אירוח נאותים וגישה נוחה לרחבת הר הבית. גם בשאר ימות השנה הגיעו לירושלים יהודים מכל רחבי העולם – מי כדי להקריב קורבן בנסיבות אישיות, ומי כדי להימצא במקום הקדוש ביותר לעם היהודי ולקחת חלק בפעילותו.

בעבודת המקדש נטלו חלק לא רק הכוהנים והלוויים שגרו בירושלים אלא גם משפחות כוהנים מכל רחבי הארץ בתורנות. הכוהנים חולקו ל-24 קבוצות – "כ"ד משמרות הכוהנים". כל משמרת הגיעה לירושלים ושירתה בבית המקדש פעמיים בשנה – בכל פעם למשך שבוע. לצידם של הכוהנים בעבודתם עמדו נציגים (לא כוהנים, ישראל) מיישוב המוצא של המשמרת – "מעמדות". בזמן שמשמרת הכוהנים והמעמד שהו בירושלים, היה נהוג ששאר בני היישוב התכנסו וקראו את ספר בראשית, וכך אף הם נטלו חלק בעבודת המקדש. בנוסף, יהודים מכל רחבי העולם הזרימו לבית המקדש תרומה שנתית בערך של מחצית השקל, שנועדה למימון הקורבנות הציבוריים. בכך השתתפו כל היהודים בעבודת המקדש.​

בית המקדש ריכז סביבו פעילות כלכלית רבה. עולי הרגל, שהגיעו מרחוק, רכשו את הקורבנות והחליפו מטבעות כדי לתרום את מחצית השקל לפני כניסתם להר הבית. סביר להניח שבמקום שריכז אנשים כה רבים צמחה גם פעילות מסחרית נוספת. בנוסף, גם בית המקדש עצמו צרך מוצרים רבים לשם קיום פעילותו (בעלי חיים לקורבנות, עצים, שמן, סולת, קטורת ועוד). בכך הפך בית המקדש גם למוקד כלכלי המספק פרנסה לאנשים רבים.

כינוסם של אנשים רבים למקום אחד – בעיקר בשלושת הרגלים – מאפשר להפיץ רעיונות פוליטיים ולגייס תומכים לרעיונות אלה. ואכן מקורות התקופה מזכירים פעמים רבות נאומים שנישאו בחצרות המקדש על ידי בעלי סמכות או על ידי נואמים עממיים. המלך הורדוס והנציבים הרומים היו ערים לתופעה זו ונערכו לקראתה. מצודת האנטוניה נבנתה כך שהיא שלטה על רחבת הר הבית ועם גישה ישירה לסטווים שהקיפו את רחבת הר הבית. בשלושת הרגלים נהגו הנציבים להימצא בירושלים ולא בקיסריה, כשהם מלווים בתגבורת צבאית.

בבית המקדש נערכה גם פעילות ציבורית חשובה בתחומי המשפט, ההלכה והמינהל. בית הדין הגדול פעל בו, ואולי גם בתי דין נוספים שבהם התנהלו דיונים משפטיים בתחומים שונים. על פי מסורת חז"ל, בבית המקדש שכנה הסנהדרין, שהייתה מוסד ההנהגה המוסמך של העם היהודי. הסנהדרין עסקה גם בנושאים משפטיים וגם בקביעת ההלכה בתחומי החיים השונים. יש המייחסים לסנהדרין גם פעילות בתחום הפוליטי והמנהלי.

למרכזיות הרוחנית של בית המקדש היו שני ביטויים: בראש ובראשונה, בית המקדש היה המקום הקדוש ביותר של העם היהודי כולו ומוקד לאמונה היהודית. בנוסף, בבית המקדש ובחצרותיו נערכה פעילות רוחנית רבה, שכללה בעיקר דיונים הלכתיים. אין ספק שההיבט הרוחני השפיע על ההיבטים האחרים אך גם הושפע וחוזק מהם.

דבר הכותב אל הקורא

חלק זה מתייחס לבית המקדש השני לאורך כל תקופת הבית השני, עם דגש על שלהי התקופה.

שאלות הבנת הנקרא

1. ציינו הבדל מרכזי אחד בין בית המקדש הראשון לבין בית המקדש השני.
2. ציינו שמונה היבטים למרכזיות של בית המקדש השני.

שאלת סיכום

הסבירו את הגורמים למרכזיות של בית המקדש השני בחיי העם היהודי, תארו והסבירו את ההיבטים השונים של מרכזיות זו.