מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
תקופות בירושלים

מדינת ישראל,

משרד החינוך

הכיתות בעם היהודי

share
שתפו עמוד:
הכיתות בעם היהודי

כבר בתקופה החשמונאית הופיעו קבוצות בעם היהודי שהיו חלוקות ביניהן בשאלות הלכתיות שונות ובתפיסת עולמן הדתית. בשלהי ימי הבית השני המשיכו קבוצות אלו להתקיים, המחלוקות הלכו והתחזקו ואל שלושת הקבוצות העיקריות מהתקופה החשמונאית – הפרושים, הצדוקים והאיסיים – נוספה קבוצה רביעית, שעתידה להתפתח לדת נפרדת – הנוצרים. ארבע הקבוצות פעלו בירושלים והשפיעו על החברה בה.

המרד הגדול וחורבן בית המקדש שבא בעקבותיו גרם להיעלמותן של שתי כיתות – הצדוקים והאיסיים. הכת הנוצרית הפכה לדת בפני עצמה והלכה והתרחקה מהיהדות. היהדות הפכה להיות יהדות פרושית בהנהגת החכמים, מימי רבן יוחנן בן זכאי והלאה.

שאלות הבנת הנקרא

  1. ציינו ארבע כיתות בעם היהודי בשלהי ימי הבית השני.
  2. מה עלה בגורלן של ארבע הכיתות משלהי ימי הבית השני?

שאלת סיכום

תארו והסבירו את מאפייני ארבע הכיתות בעם היהודי בשלהי ימי הבית השני ואת תפיסות העולם הייחודיות של כל אחת מהם.

נסקור עתה את המאפיינים העיקריים של כל קבוצה

הפְּרוּשִים

מקור שמם אינו ידוע בוודאות. יש הסוברים שמקורו במנהגם לפרוש – להיבדל, להתרחק מאנשים אחרים שלא הקפידו כמוהם על ההלכות; ויש הסוברים כי מקור שמם בדרכם בתורה – לתת פרשנות לכתוב בתורה ולא להסתפק בדברים כפשוטם. התמיכה העממית בקבוצה זו הייתה המקיפה ביותר, והיא גם הייתה הקבוצה הגדולה ביותר מכל הקבוצות.

במרכז תפיסת עולמם של הפרושים עמד לימוד התורה ופירושה. הפרושים פיתחו את התורה שבעל פה – ההלכות שעל פיהן יש לנהוג, המבוססות על הפירושים שנתנו החכמים לכתוב בתורה. על פי תפיסתם של הפרושים, כל אדם – גם מפשוטי העם – יכול להגיע לדרגה של קדושה על ידי לימוד התורה וקיום מכלול המצוות כפי שפורשו מהתורה על ידי החכמים. הפרושים הקלו בדיני טומאה וטהרה ופעלו לקרב ככל האפשר את עבודת המקדש אל ההמונים. הפרושים האמינו ששכרו או עונשו של אדם יינתנו לו אחרי מותו, בעולם הבא, על פי מעשיו בעולם הזה – המידה שבה הוא מילא את המצוות. לפיכך גורלו של אדם תלוי במידה רבה במעשיו. עם זאת, הם גם האמינו שכל מה שקורה בעולם הוא תוצאת רצונו של האל.

שאלות הבנת הנקרא

  1. ציינו שתי אפשרויות למקור שמם של הפרושים.
  2. ציינו ארבע תפיסות עולם מרכזיות של הפרושים.

הַצְּדוֹקִים

​זו הכת היחידה שאין לנו מידע עליה ממקור שנכתב על ידיה, אלא רק ממקורות שנכתבו על ידי מתנגדיה. מקור שמם של הצדוקים אינו ידוע בוודאות. יש הרואים את מקור שמם בבית הכהונה הגדולה – בית צדוק, שפעל עוד מימי הבית הראשון והוחלף על ידי החשמונאים, ויש הרואים את מקור שמם במושג צדק. אנשי כת זו היו מהשכבות הגבוהות ביותר של החברה היהודית בימי הבית השני, וכללו כוהנים, אצילים ועשירים. בהתאם לכך הצדוקים שללו את התפיסה של הפרושים על שכר ועונש בעולם הבא, וטענו ששכרו ועונשו של האדם יבואו לו בעולם הזה, כתוצאה ממעשיו. הצדוקים התנגדו לפרושים גם בנושא התורה שבעל פה והאמינו אך ורק בתורה ככתבה וכלשונה, שמו דגש רב על ההלכות הקשורות לעבודת המקדש בירושלים והחמירו בדיני טומאה וטהרה.

שאלות הבנת הנקרא

  1. ציינו שתי אפשרויות למקור שמם של הצדוקים.
  2. ציינו שלוש תפיסות עולם מרכזיות של הצדוקים.

האִיסִיים

כת זו נזכרת בשם "האיסיים" בכתביו של ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו ובשני כתבים היסטוריים נוספים מהתקופה. רבים מהחוקרים – אך לא כולם – מזהים כת זו עם הקבוצה שחייתה בקומראן שליד ים המלח, ושיקעה (השאירה) את תפיסות עולמה במגילות שהתגלו במערה סמוכה ("המגילות הגנוזות"). האיסיים היו כת מתבודדת ומתבדלת משאר העם. הם נהגו חומרה רבה בכל הקשור לדיני טומאה וטהרה. יוסף בן מתתיהו מתאר שהאיסיים שחיו בירושלים היו יוצאים מתחומיה כדי לעשות את צורכיהם, כדי לא לטמא את העיר הקדושה. נראה שהם חיו בקהילות שיתופיות שחיו חיי צניעות ופשטות. פרט לקומראן ולירושלים היו קבוצות של איסיים גם במקומות אחרים. האיסיים קבעו את לוח השנה על פי השמש ולא על פי הירח, ובכך הבדילו את עצמם משאר העם. הקהילות שבהן חיו האיסיים היו קהילות סגורות שניהלו אורח חיים קפדני, וכדי להתקבל אליהן היה צריך לעמוד בתנאים קשים. בניגוד לעמדה של הפרושים, האיסיים האמינו שגורלו של האדם נקבע מראש על ידי האל ("גזירה קדומה") ושאין ביכולתו לעשות דבר כדי לשנות גורל זה. האיסיים פירשו את אירועי זמנם על בסיס הכתוב בתנ"ך – דרך פירוש שכונתה "פֶשֶר". בהתבדלותם משאר העם הם ביססו את אמונתם על כך שבאחרית הימים, הקרבה ובאה, במלחמה שתתנהל בינם "בני האור" לבין האחרים "בני החושך" – הם ינצחו.

שאלת הבנת הנקרא

  • ציינו שבע תפיסות עולם מרכזיות של האיסיים.

הנצרות הקדומה, זו של ימי הבית השני, היא כת יהודית. מייסדי הנצרות הקדומה – יוחנן המטביל, ישו הנוצרי ותלמידיהם – היו כולם יהודים. רק בשלב מאוחר יותר נפרדו דרכיהן של היהדות והנצרות. מקובל לראות את מקור שמה של הכת בעיירת מוצאו של ישו – נצרת, אך יש הרואים את מקור השם בפועל לנצור, שמשמעותו לשמור. ישו נזכר בספר "קדמוניות היהודים" שכתב יוסף בן מתתיהו, אך עיקר הידע שלנו על ישו ועל הנצרות הקדומה מגיע מכתבי הקודש הנוצריים – ספרי "הברית החדשה" ובעיקר (*) ארבעת ספרי הבשורה – אך חשוב לציין שקיימות סתירות אחדות בתוך מקורות אלו.

בדומה לכיתות האחרות, גם הנצרות הקדומה עסקה בשאלות על הדרך הנכונה לקיים את מצוות אלוהי ישראל. בדומה לאיסיים, ראו מייסדי הנצרות הקדומה את תקופתם כתקופה הרת גורל, הקרובה מאוד ליום הדין שבו כל אדם יידרש לתת את הדין על חטאיו. על רקע הפער החברתי-כלכלי הגדול בתקופה זו ובהתאם לתפיסות של כיתות אחרות כמו הפרושים, גם יוחנן המטביל וישו הנוצרי הטיפו להקפדה רבה יותר על המצוות שבין אדם לחברו, וראו את ההתמקדות של השכבות הגבוהות בחברה היהודית במצוות הקשורות למקדש - המצוות בין האדם למקום - כחטא.

על פי המסורת הנוצרית, ישו, שנולד בדרך ניסית בבית לחם, גדל והחל לפעול בנצרת – עיירה קטנה בגליל התחתון. בבגרותו החל ישו להטיף לשמירה על המצוות שבין אדם לחברו ועל שוויון חברתי-כלכלי. דעותיו של ישו נתקלו בהתנגדות רבה של השכבות הגבוהות באזור מגוריו, והוא נאלץ לעבור לפעול באזורי השוליים של הגליל ובקרב אנשי המעמדות הנמוכים. ישו פגש את יוחנן המטביל, הושפע מדעותיו והוטבל על ידיו בירדן.

* ארבעת ספרי הבשורה (האוונגליונים) - ​ארבעת הספרים המתארים את חייו ומותו של ישו והם חלק מרכזי בברית החדשה. הספרים נכתבו בידי תלמידיו של ישו או בידי תלמידיהם. שלושת הספרים הראשונים, הבשורה על פי מתי, הבשורה על פי מרקוס והבשורה על פי לוקס, מכונים גם "הבשורות הסינופטיות", משום שהם דומים זה לזה בתיאוריהם. הספר הרביעי – הבשורה על פי יוחנן – מכיל תיאורים השונים באופן מהותי מהספרים האחרים, ונחשב גם למאוחר שבין ספרי הבשורה.

בפעולותיו באזורי השוליים של הגליל – בעיקר סביב הכינרת – ביצע ישו כמה מעשי ניסים וריפוי, גיבש סביבו חבורה של תלמידים והצליח לסחוף אחריו קהל גדול של מאמינים שהחל לראות בו נביא ואולי גם משיח.

בשלב מסוים, בערך בשנת 30 לספירה, החליט ישו לעלות עם תלמידיו לרגל לירושלים בחג הפסח, אולי כדי להפיץ את תפיסותיו בקרב קהל גדול יותר. על פי המסורת הנוצרית, כאשר התקרבו ישו ותלמידיו לעיר וראו בפעם הראשונה את בית המקדש מהר הזיתים, פרץ  ישו בבכי והסביר לתלמידיו שהוא חוזה שבית המקדש ייחרב. כשהם התקרבו לבית המקדש עצמו עורר ישו מהומות – הוא הפך את שולחנות חלפני הכספים ונאם כנגד חילול הקודש שהוא ראה בכל הפעילות המסחרית סביב המקדש.

​הצבא הרומי, שדאג לשמירה על הסדר סביב המקדש, ניסה לתופסו – אך ישו ותלמידיו הצליחו לחמוק. את ליל הסדר חגגה החבורה בסתר. אירוע זה הונצח בתפיסה הנוצרית כ"סעודה האחרונה" ושימש בסיס להתפתחות התפיסה הנוצרית ולטקסים מרכזיים בדת הנוצרית.

​במשך אותו לילה הצליחו החיילים הרומאים ללכוד את ישו בסיוע אחד מתלמידיו – יהודה איש קְרִיּוֹת. ישו הובא למשפט בפני הנציב הרומי פּוֹנְטִיוּס פִּילָטוּס, נמצא אשם, ככל הנראה, בהפרת הסדר הציבורי ובהכרזה על עצמו כמשיח, ונגזר עליו מוות בצליבה. כיוון שלרגל חג הפסח היה נהוג לתת חנינה לאחד הנידונים – הציע פונטיוס פילטוס למנהיגי היהודים לבקש חנינה עבור ישו, אך הם בחרו בפושע אחר. על פי המסורת הנוצרית, שטף פונטיוס פילטוס את ידיו והכריז שידיו לא שפכו את הדם הזה. ישו הושפל בדרכו למקום הצליבה – "דרך הייסורים". הוא נשא על גבו את הצלב, על ראשו כתר של קוצים ועל גופו שלט "אני ישו מנצרת מלך היהודים". רוב העדות הנוצריות מזהות את מקום הצליבה בגבעת הגולגותא (כיום בתחומי כנסיית הקבר). על פי מסורות נוצריות, חייל רומי ריחם על ישו וקיצר את ייסוריו על הצלב על ידי חתך בבטנו. אחרי מותו של ישו הוא נקבר בקבר יהודי סמוך, שהיה שייך לאחד מאוהדיו. על פי המסורות הנוצריות, ישו קם לתחייה, התגלה בפני תלמידיו ועלה לשמיים מהר הזיתים.

מותו של ישו לא הביא לסופה של כת הנוצרים. תלמידיו של ישו המשיכו לפתח את רעיונותיו. בירושלים התקיימה קהילה יהודית-נוצרית, שפיתחה לעצמה מבנה ארגוני והפיצה את הבשורה של ישו לאוכלוסייה הולכת וגדלה. בשלב מסוים, עוד בימי הבית השני, החלה הכת הנוצרית לקבל לשורותיה גם לא-יהודים. העובדה שהנוצרים נרדפו על ידי השלטונות ועל ידי חלק מהכיתות היהודיות – בעיקר על ידי הצדוקים, מלמדת על עוצמתה המתגברת של כת זו. עוד לפני פרוץ המרד הגדול הופצה הבשורה הנוצרית ברחבי הארץ והגיעה גם לרומא. נראה שהכנסייה הירושלמית, שנחשבה ל"אם הכנסיות", עזבה את ירושלים ערב המרד הגדול.

 

שאלות הבנת הנקרא

  1. ציינו שתי אפשרויות למקור שמם של הנוצרים.
  2. על איזה סוג של מצוות שמו יוחנן המטביל וישו הנוצרי דגש רב יותר?
  3. מדוע נאלץ ישו לעבור לפעול באזורי השוליים של הגליל? בקרב מי הוא פעל?
  4. ציינו שלוש פעולות של ישו בירושלים בעת עלייתו לרגל.
  5. מדוע ישו הוצא להורג, וכיצד?
  6. מדוע פונטוס פילטוס שטף את ידיו, על פי המסורת הנוצרית?
  7. ציינו שלוש דרכים בהם השפילו את ישו.
  8. על פי המסורת הנוצרית: היכן ישו נצלב? היכן נקבר? מה קרה לאחר מותו?