הנצרות הקדומה, זו של ימי הבית השני, היא כת יהודית. מייסדי הנצרות הקדומה – יוחנן המטביל, ישו הנוצרי ותלמידיהם – היו כולם יהודים. רק בשלב מאוחר יותר נפרדו דרכיהן של היהדות והנצרות. מקובל לראות את מקור שמה של הכת בעיירת מוצאו של ישו – נצרת, אך יש הרואים את מקור השם בפועל לנצור, שמשמעותו לשמור. ישו נזכר בספר "קדמוניות היהודים" שכתב יוסף בן מתתיהו, אך עיקר הידע שלנו על ישו ועל הנצרות הקדומה מגיע מכתבי הקודש הנוצריים – ספרי "הברית החדשה" ובעיקר (*) ארבעת ספרי הבשורה – אך חשוב לציין שקיימות סתירות אחדות בתוך מקורות אלו.
בדומה לכיתות האחרות, גם הנצרות הקדומה עסקה בשאלות על הדרך הנכונה לקיים את מצוות אלוהי ישראל. בדומה לאיסיים, ראו מייסדי הנצרות הקדומה את תקופתם כתקופה הרת גורל, הקרובה מאוד ליום הדין שבו כל אדם יידרש לתת את הדין על חטאיו. על רקע הפער החברתי-כלכלי הגדול בתקופה זו ובהתאם לתפיסות של כיתות אחרות כמו הפרושים, גם יוחנן המטביל וישו הנוצרי הטיפו להקפדה רבה יותר על המצוות שבין אדם לחברו, וראו את ההתמקדות של השכבות הגבוהות בחברה היהודית במצוות הקשורות למקדש - המצוות בין האדם למקום - כחטא.
על פי המסורת הנוצרית, ישו, שנולד בדרך ניסית בבית לחם, גדל והחל לפעול בנצרת – עיירה קטנה בגליל התחתון. בבגרותו החל ישו להטיף לשמירה על המצוות שבין אדם לחברו ועל שוויון חברתי-כלכלי. דעותיו של ישו נתקלו בהתנגדות רבה של השכבות הגבוהות באזור מגוריו, והוא נאלץ לעבור לפעול באזורי השוליים של הגליל ובקרב אנשי המעמדות הנמוכים. ישו פגש את יוחנן המטביל, הושפע מדעותיו והוטבל על ידיו בירדן.
* ארבעת ספרי הבשורה (האוונגליונים) - ארבעת הספרים המתארים את חייו ומותו של ישו והם חלק מרכזי בברית החדשה. הספרים נכתבו בידי תלמידיו של ישו או בידי תלמידיהם. שלושת הספרים הראשונים, הבשורה על פי מתי, הבשורה על פי מרקוס והבשורה על פי לוקס, מכונים גם "הבשורות הסינופטיות", משום שהם דומים זה לזה בתיאוריהם. הספר הרביעי – הבשורה על פי יוחנן – מכיל תיאורים השונים באופן מהותי מהספרים האחרים, ונחשב גם למאוחר שבין ספרי הבשורה.
בפעולותיו באזורי השוליים של הגליל – בעיקר סביב הכינרת – ביצע ישו כמה מעשי ניסים וריפוי, גיבש סביבו חבורה של תלמידים והצליח לסחוף אחריו קהל גדול של מאמינים שהחל לראות בו נביא ואולי גם משיח.
בשלב מסוים, בערך בשנת 30 לספירה, החליט ישו לעלות עם תלמידיו לרגל לירושלים בחג הפסח, אולי כדי להפיץ את תפיסותיו בקרב קהל גדול יותר. על פי המסורת הנוצרית, כאשר התקרבו ישו ותלמידיו לעיר וראו בפעם הראשונה את בית המקדש מהר הזיתים, פרץ ישו בבכי והסביר לתלמידיו שהוא חוזה שבית המקדש ייחרב. כשהם התקרבו לבית המקדש עצמו עורר ישו מהומות – הוא הפך את שולחנות חלפני הכספים ונאם כנגד חילול הקודש שהוא ראה בכל הפעילות המסחרית סביב המקדש.
הצבא הרומי, שדאג לשמירה על הסדר סביב המקדש, ניסה לתופסו – אך ישו ותלמידיו הצליחו לחמוק. את ליל הסדר חגגה החבורה בסתר. אירוע זה הונצח בתפיסה הנוצרית כ"סעודה האחרונה" ושימש בסיס להתפתחות התפיסה הנוצרית ולטקסים מרכזיים בדת הנוצרית.
במשך אותו לילה הצליחו החיילים הרומאים ללכוד את ישו בסיוע אחד מתלמידיו – יהודה איש קְרִיּוֹת. ישו הובא למשפט בפני הנציב הרומי פּוֹנְטִיוּס פִּילָטוּס, נמצא אשם, ככל הנראה, בהפרת הסדר הציבורי ובהכרזה על עצמו כמשיח, ונגזר עליו מוות בצליבה. כיוון שלרגל חג הפסח היה נהוג לתת חנינה לאחד הנידונים – הציע פונטיוס פילטוס למנהיגי היהודים לבקש חנינה עבור ישו, אך הם בחרו בפושע אחר. על פי המסורת הנוצרית, שטף פונטיוס פילטוס את ידיו והכריז שידיו לא שפכו את הדם הזה. ישו הושפל בדרכו למקום הצליבה – "דרך הייסורים". הוא נשא על גבו את הצלב, על ראשו כתר של קוצים ועל גופו שלט "אני ישו מנצרת מלך היהודים". רוב העדות הנוצריות מזהות את מקום הצליבה בגבעת הגולגותא (כיום בתחומי כנסיית הקבר). על פי מסורות נוצריות, חייל רומי ריחם על ישו וקיצר את ייסוריו על הצלב על ידי חתך בבטנו. אחרי מותו של ישו הוא נקבר בקבר יהודי סמוך, שהיה שייך לאחד מאוהדיו. על פי המסורות הנוצריות, ישו קם לתחייה, התגלה בפני תלמידיו ועלה לשמיים מהר הזיתים.
מותו של ישו לא הביא לסופה של כת הנוצרים. תלמידיו של ישו המשיכו לפתח את רעיונותיו. בירושלים התקיימה קהילה יהודית-נוצרית, שפיתחה לעצמה מבנה ארגוני והפיצה את הבשורה של ישו לאוכלוסייה הולכת וגדלה. בשלב מסוים, עוד בימי הבית השני, החלה הכת הנוצרית לקבל לשורותיה גם לא-יהודים. העובדה שהנוצרים נרדפו על ידי השלטונות ועל ידי חלק מהכיתות היהודיות – בעיקר על ידי הצדוקים, מלמדת על עוצמתה המתגברת של כת זו. עוד לפני פרוץ המרד הגדול הופצה הבשורה הנוצרית ברחבי הארץ והגיעה גם לרומא. נראה שהכנסייה הירושלמית, שנחשבה ל"אם הכנסיות", עזבה את ירושלים ערב המרד הגדול.
שאלות הבנת הנקרא
- ציינו שתי אפשרויות למקור שמם של הנוצרים.
- על איזה סוג של מצוות שמו יוחנן המטביל וישו הנוצרי דגש רב יותר?
- מדוע נאלץ ישו לעבור לפעול באזורי השוליים של הגליל? בקרב מי הוא פעל?
- ציינו שלוש פעולות של ישו בירושלים בעת עלייתו לרגל.
- מדוע ישו הוצא להורג, וכיצד?
- מדוע פונטוס פילטוס שטף את ידיו, על פי המסורת הנוצרית?
- ציינו שלוש דרכים בהם השפילו את ישו.
- על פי המסורת הנוצרית: היכן ישו נצלב? היכן נקבר? מה קרה לאחר מותו?
