המרד הגדול

בשנת 66 פרץ ביהודה מרד בשלטון הרומי. פריצת המרד במועד זה קשה להסבר: בתקופה זו כוחה של האימפריה הרומית היה רב, היא שלטה על שטחים גדולים והצבא שלה היה ענק וחזק. לעומת זאת ביהודה לא היה שלטון עצמי חזק ויציב ולא הייתה מסורת צבאית עמוקה. יחסי הכוחות נראו בלתי אפשריים. בנסיבות אלו יציאה למרד ברומאים נראית כהתאבדות, יותר מאשר כתוכנית פעולה. זאת ועוד, קשה למצוא גורם דרמטי אחד בולט לפרוץ המרד. שלא כמו גזירות אנטיוכוס והמרד החשמונאי, כאן אין גורם בולט וברור. חוקרים שונים, וגם אנשי התקופה, העלו גורמים אפשריים שונים למרד – אך הם שונים מאוד זה מזה ומאפיינים קבוצות שונות בעם. ואכן, אחד המאפיינים הבולטים למרד הגדול הוא הפירוד בעם היהודי בין הקבוצות השונות, כשכל קבוצה מנסה לקדם את האינטרסים שלה, לעתים על חשבון הקבוצות האחרות. נראה שהמרד פרץ כתוצאה מצירוף של גורמים רבים, כאשר כל קבוצה בעם ייחסה משמעות ומשקל שונים לכל גורם. לצד הקבוצות שיצאו למרד או תמכו בו היו בעם גם קבוצות שהתנגדו למרד ואף ניסו למנוע אותו.