עם הדחתו של ארכלאוס, בשנת 6 לספירה, עבר שטח שלטונו לשלטון רומאי ישיר והפך לפּרוֹבִינְקִיָה יוּדַיְאָה. בראש הפרובינקיה עמד נציב (מושל) שמונה על ידי הרומאים. לנציב היו סמכויות רחבות בתחומי חיים רבים בפרובינקיה, כולל תחומי הדת, המשפט והסדר הציבורי. הנציבים קבעו את מרכז שלטונם בעיר קיסריה; ירושלים אמנם איבדה את מעמדה המנהלתי הראשי אך המשיכה להיות המרכז החשוב של העם היהודי. שלטון הנציבים התאפיין ביחסים מתוחים עם היהודים, בעיקר בחלק האחרון של התקופה – אחרי ימי אגריפס הראשון. הרקע למתח היה יחס לא סובלני של הנציבים למסורת היהודית, עול המיסים הכבד, העושק והשחיתות מצד הנציבים, יחס נוקשה כלפי היהודים ומנגד יחס אוהד כלפי הנוכרים בסכסוכים שפרצו ביניהם וההתנגדות של חלקים בחברה היהודית למדיניות של הנציבים ולאובדן העצמאות היהודית.
שלטון הנציבים וימי אַגְרִיפס הראשון
רקע היסטורי
-
חזית: שלוש שיבולים
באדיבות: החברה הישראלית למדליות ולמטבעות
-
גב: אפיריון מלכותי וסביבו הכתובת "אגריפס המלך"
באדיבות: החברה הישראלית למדליות ולמטבעות
את תקופת שלטון הנציבים קוטעת תקופת מלכותו של אגריפס הראשון – נכדם של המלך הורדוס ומרים החשמונאית. אגריפס הראשון גדל בחצר הקיסר ברומא והיו לו קשרים קרובים עם דמויות מפתח רבות במשפחה הקיסרית ובשלטון הרומאי. בשנת 37, כאשר עלה קליגולה על כס הקיסרות, הוא מינה את אגריפס למלך על תחום שלטונו של פיליפוס דודו כאות תודה על תמיכתו בו. בשנת 39, כאשר אנטיפס נסיך הגליל, גם הוא דודו של אגריפס, התלונן אצל הקיסר על כך שתוארו של אחיינו גבוה משלו – העביר קליגולה את תחומי שלטונו של אנטיפס לאגריפס, ובכך הפך אותו למלך על אוכלוסייה שרובה יהודית. בהיותו מלך יהודי בארץ ישראל התערב אגריפס בענייני היהודים וקיבל מהרומאים את הסמכות לעסוק בענייני בית המקדש ולמנות כוהנים גדולים. בשנת 41, עם עלייתו של קְלאוּדִיוּס לכס הקיסרות בעזרתו הפעילה של אגריפס, הוא הוסיף לתחומי שלטונו גם את תחומי הפרובינקיה יודיאה. בכך למעשה הוחזרה עטרה ליושנה, והמלך אגריפס שלט על כל שטחי ממלכתו של סבו (עם כמה תוספות).
המלך אגריפס הראשון היה מלך אהוד מאוד על עמו. הוא ידע לנצל היטב את מוצאו היהודי ואת חינוכו הרומאי לקידום ענייני ממלכתו ולפעילות לטובת העם היהודי. בין השאר הוא יזם מפעלי בנייה בירושלים, ובכך דאג לתעסוקה לאנשים רבים שנעשו מובטלים לאחר סיום עבודות הבנייה בהר הבית. אגריפס החל להקים בירושלים חומה שלישית מצפון וכינס חמישה מלכי חסות מהמזרח הרומאי בטבריה. שתי הפעולות האחרונות זכו ליחס חשדני מצד הנציב הרומי של סוריה, והוא ציווה על פיזור כינוס המלכים ועל הפסקת הבנייה של החומה השלישית בירושלים. אגריפס הראשון נפטר באופן פתאומי בשנת 44, בעת השתתפותו בחגיגות לכבוד הקיסר הרומי בקיסריה.
עם מותו של אגריפס הראשון חזרה ארץ ישראל להיות תחת שלטון הנציבים הרומאים. תחומיה של הפרובינקיה יודיאה הורחבו והם כללו גם את הגליל ואת עבר הירדן. בנו של אגריפס הראשון, אגריפס השני, החל לקבל מהשלטון הרומאי משנת 49 והלאה את סמכויותיו של אביו. תחילה הוא קיבל לשלטונו ממלכה קטנה בדרום הלבנון וכן את הסמכות לעסוק בענייני בית המקדש ולמנות כוהנים גדולים. בשלבים מאוחרים יותר קיבל אגריפס לשלטונו את תחומי שלטונו של פיליפוס, ומאוחר יותר גם חלקים מהגליל המזרחי ובהם טבריה. עם פרוץ המרד הגדול נקטע תהליך הרחבת שלטונו של אגריפס השני.
שאלות
שאלות הבנת הנקרא
- ציינו שני שינויים שחלו לאחר הדחתו של ארכלאוס בשלטון ביהודה.
- ציינו שישה גורמים למתח בין היהודים לבין הנציבים הרומיים.
- ציינו שלושה שלבים בעלייתו של אגריפס הראשון לדרגת מלך יהודה, כמו סבא שלו.
- מה היה היחס של העם היהודי אל אגריפס הראשון?
- ציינו שלוש פעולות חשובות שעשה אגריפס הראשון.
- באילו נסיבות מת אגריפס הראשון?
- ציינו שלושה שלבים בהרחבת שלטונו של אגריפס השני.
שאלות סיכום
- תארו את השינויים שחלו ביהודה בזמן שלטון הנציבים, והסבירו את הגורמים למתחים בינם לבין העם היהודי.
- תארו את דרך עלייתו של אגריפס הראשון לדרגת מלך יהודה ואת פעולותיו העיקריות, ותארו את מסלול קידומו של בנו-יורשו.