הצהרת כורש ושיבת ציון

בשנת 539 לפנה"ס כבש כּוֹרש מלך פרס את בבל והביא לסיום השלטון הבבלי על יהודה ועל ארץ ישראל כולה. שנה לאחר מכן, בשנת 538 לפנה"ס, יצא כורש בהצהרה המתירה ליהודים בגלות בבל לשוב לירושלים ולבנות בה את בית המקדש. את הצהרת כורש יש לראות על רקע מדיניותו הסובלנית כלפי כל העמים שהיו תחת שלטונו ועל רקע ההיתר לשיקום מקדשים בכל הממלכה.

בעקבות הצהרת כורש החלו גלי עלייה של יהודים מקרב גולי בבל ליהודה, אך נראה שרוב הגולים העדיפו לא לעלות לארץ והסתפקו בתמיכה כלכלית בעולים. בראש גלי העלייה הראשונים עמדו מנהיגים ממשפחת המלוכה (בית דוד): שֵשְבַּצַר, שנהוג לזהות אותו עם שֶנְאַצַר בן יהויכין מלך יהודה, שנטל עמו את כלי המקדש שנשמרו בבבל והוחזרו על ידי השלטון הפרסי, וזְרֻבָּבֶל בן שְאַלְתִיאֵל – נכדו (או נינו) של יהויכין. לצדם עלה גם הכהן – יֵשוּעַ בן יוֹצָדָק – בנו של הכהן הגדול האחרון שכיהן בבית המקדש הראשון.

ארץ ישראל תחת השלטון הפרסי הייתה חלק מנציבות (*) (סַטְרַפְּיָה) עבר הנהר והיא חולקה למספר פַּחֲווֹת (*) (מדינות) ובהן פַּחֲוַות יהודה, הידועה גם בשם "יְהוּד מְדִינְתָא".

שאלות הבנת הנקרא

1. מה היו הנסיבות ההיסטוריות של הצהרת כורש?
2. ציינו שני הסברים להצהרת כורש.
3. ציינו שלושה מנהיגים של גלי העלייה הראשונים בשיבת ציון.
4. תארו את החלוקה המנהלתית של האימפריה הפרסית ואת מקומה של פחוות יהודה בחלוקה זו.
5. תארו את תחומי יהוד מדינתא וציינו את סמכויותיה.
6. ציינו שלושה תחומים בהם היו חילוקי דעות בין שבי ציון לבין "עם הארץ".
7. ציינו שני הבדלים בין מבנה בית המקדש של זרובבל למבנה בית המקדש הראשון.

שאלת סיכום

• הסבירו את הגורמים להצהרת כורש, תארו את גלי העלייה שבאו בעקבותיה, את המפגש בין השבים לבין האוכלוסייה המקומית ביהודה ואת מעמדה המדיני של יהודה בתקופה זו.