ימי שלטונו של אנטיוכוס אפיפנס

בימי שלטונו של אנטיוכוס אפיפנס התחזקו המתחים בין היהדות לבין התרבות ההלניסטית והואצו תהליכים של פגיעה באוטונומיה היהודית, שהחלו עוד קודם. כבר בסוף ימיו של השלטון התלמי ובראשית ימי השלטון הסלווקי נפגע מעמדו של הכהן הגדול, כמייצג העם היהודי בפני השלטונות, על ידי גורמים בתוך החברה היהודית. עם עלייתו של אנטיוכוס אפיפנס למלוכה פנה אליו יַסוֹן (זהו שמו היווני. שמו העברי היה יֵשוּעַ [יהושע] ), אחיו של הכהן הגדול חוֹנְיוֹ השלישי מבית צדוק, והציע לו סכום כסף גדול תמורת מינויו למשרת הכהן הגדול במקומו של חוניו השלישי. יסון, שהיה מתייוון, ביקש, ככל הנראה, מאנטיוכוס גם רשות להקים בירושלים פוליס ולהעניק לאזרחיה זכויות. בצעדים אלו ביקש יסון לקדם את עצמו לדרגת שליט יהודה ולקדם את מעמדם של המתייוונים בירושלים וביהודה.

​אנטיוכוס הרביעי אפיפנס נעתר (הסכים) לבקשתו, הדיח את חוניו השלישי מתפקידו ומינה במקומו את יסון. הייתה זו הפעם הראשונה, הידועה לנו, שבה מלך זר הדיח כהן גדול והתערב במינוי של כהן גדול – מעשים שפגעו באופן ממשי באוטונומיה היהודית. בנוסף, אנטיוכוס, כנראה, התיר ליסון להקים בירושלים פוליס.

יסון הקים בירושלים פוליס בשם אַנְטִיוֹכְיָה, על שמו של המלך. נראה שיסון עצמו קבע מי מבין תושבי ירושלים יהפוך לאזרח של הפוליס – סביר להניח שהיו אלו בני השכבות העליונות המתייוונים. באנטיוכיה שבירושלים הקים יסון מוסדות הלניסטיים – גימנסיון ואפביון. אורח החיים וניהולם בפוליס היה על פי התרבות ההלינסטית ולא על פי חוקי התורה היהודיים. עם זאת הפולחן היהודי בבית המקדש המשיך להתנהל כסדרו ולא חל כל שינוי בדת היהודית או במנהגיה.
חוקרים רבים ניסו למצוא עדויות ארכאולוגיות לקיומה של הפוליס "אנטיוכיה שבירושלים", אך ללא הצלחה – לא בגבעה המזרחית ולא בגבעה המערבית. לדעתו של נחמן אביגד, הפסגה השטוחה והרחבה של הגבעה המערבית מתאימה להקמת עיר הלניסטית, המאופיינת ברחובות ישרים וצולבים – אולם בחפירותיו הנרחבות ברובע היהודי לא נמצאה עדות ליישוב עירוני כלשהו בתקופה ההלניסטית. חוקרים אחרים סבורים שהעיר הייתה רק בגבעה המזרחית ושהמוסדות ההלניסטיים הוקמו בסמיכות להר הבית, אך עד כה לא נמצאו עדויות או שרידים לגימנסיון, לאפביון או לתיאטרון. משום כך יש הסוברים כי יסון לא הקים עיר פיזית בירושלים וכי אנטיוכיה שבירושלים היא מסגרת רעיונית בלבד.

החמרה נוספת ביחסים בין היהודים, השלטון הסלווקי והמתייוונים חלה בשנת 171 לפנה"ס. מֶנֶלַאוֹס - שהיה אמנם כהן אך לא היה מבית צדוק, בית הכהונה הגדולה, אלא מבית בִּלְגָה המתייוון - קנה את הכהונה הגדולה מאנטיוכוס הרביעי בהציעו לו סכום כסף כפול מזה שיסון שילם. מנלאוס התגלה כשליט עריץ ואכזר שנתמך על ידי מתייוונים קיצונים ששאפו לייוון בכוח את היהודים. התנהלותו של מנלאוס ושוד אוצרות המקדש בידי אנטיוכוס הרביעי, שייתכן שנעשה בעזרת מנלאוס ואחיו, הביאו לפרוץ מהומות בירושלים. אנטיוכוס דיכא את המהומות באכזריות רבה. כדי להבטיח את שלטונו בעיר וכדי לתמוך במתייוונים בירושלים נבנתה בפקודתו מצודה חזקה – חַקְרָא, ששלטה על בית המקדש והוצבו בה חיילים סלווקים. הקמת החקרא והצבת החיילים פגעו בחופש התנועה היהודית להר הבית והרחיבו עוד את העימות בין היהודים לבין המתייוונים והשלטון הסלווקי.

בשנת 167 פרסם אנטיוכוס אפיפנס גזרות כנגד הדת היהודית. גזרות אנטיוכוס כללו איסור על קיום מצוות עשה – לימוד תורה, שמירת שבת וחג וביצוע ברית מילה, וגם חיוב היהודים לעבור על מצוות לא תעשה – אכילת חזיר ומאכלים לא כשרים אחרים תוך כדי השתתפות בפולחן אלילי. עבודת ה' בבית המקדש בירושלים הופסקה, ובמקומה נערכו בו פולחנים זרים. בית המקדש חולל והוא נקרא על שמו של האל היווני זֶאוּס. הגזרות מומשו בכוח בידי הצבא הסלווקי, ומי שלא מילא אחריהן היה בן מוות (הסתכן בהוצאה להורג).

גזרות אנטיוכוס סותרות, במידה רבה, את הגישה של התרבות ההלניסטית לדתות אחרות בכלל וליהדות בפרט, מה גם שהגזרות הוטלו על היהודים בלבד ולא על בני דתות אחרות במרחב שלטונו. לפיכך עולה השאלה, מדוע בחר אנטיוכוס הרביעי אפיפנס להטיל גזרות דת על היהודים? במחקר קיימות כמה דעות לכך:

1. חלק מהחוקרים רואים את גזרות הדת כתגובה של אנטיוכוס למהומות שפרצו בירושלים לאחר שוד אוצרות המקדש, מהומות שנתפסות בעיניהם כפעולה של מרד יהודי נגד השלטון הסלווקי.
2. חוקרים אחרים, שלא רואים במהומות בירושלים משום תחילתו של מרד, תולים את הגזרות באישיותו של אנטיוכוס ומייחסים לו תכונות קיצוניות שהביאו אותו להתרגז בקלות ולהגיב באופן קיצוני למהומות שפרצו בירושלים.
3. חוקרים אחרים רואים את הסיבה לגזירות בשאיפתו של אנטיוכוס לאחד את כל ממלכתו תחת כנפיה של תרבות אחת ודת אחת. דברים ברוח זו נזכרים גם בספר מקבים א'. היהדות, בהיותה דת מונותאיסטית, חריגה ביחס לדתות האחרות, אשר התמזגו בקלות עם הפולחן לאלים היווניים והשתלבו בתרבות ההלניסטית. היהודים גילו התנגדות לחלקים נרחבים מהתרבות ההלניסטית והתעקשו להמשיך לקיים את מנהגי אבותיהם (חוקי התורה). לתפיסתו של אנטיוכוס, שורשי המרדנות של היהודים נעוצים בדת היהודית. על פי תפיסתו, השמדתה של הדת תסיר את ההתנגדות של היהודים להשתלבות מלאה בתרבות ההלניסטית.
4. יש חוקרים הטוענים כי הגזרות הוטלו ממניעים פוליטיים. המהומות ביהודה סיכנו את שלטונו של אנטיוכוס והציגו אותו כחלש. ברקע עמדה גם שאלת הנאמנות של היהודים לשלטון הסלווקי, והיה חשד שחלק מהיהודים נאמנים לשלטון הקודם – בית תלמי. אנטיוכוס תפס את היהודים כמרכיב המערער את יציבות שלטונו, ולכן ניסה לפגוע ביסוד המאחד אותם – הדת היהודית. הוא האמין כי לצעדים אלו הוא יקבל תמיכה מהמתייוונים, שהיו המשפחות העשירות והמנהיגות של העם ושנתפסו על ידיו כנאמנים לשלטונו.

אמנם הדעות ביחס למניעים האפשריים של אנטיוכוס להטלת גזרות השמד על היהודים שונות זו מזו, אך אינן סותרות זו את זו. ייתכן גם מצב שהגזרות הן תוצאה גם של אישיותו של אנטיוכוס, גם של שאיפתו לאחד את הממלכה שלו, גם של לחץ המתייוונים וגם של מניעיו הפוליטיים לחזק את שלטונו.

שאלות הבנת הנקרא

1. מה ביקש יסון מאנטיוכוס אפיפנס ומה הוא רצה להשיג בכך?
2. כתבו שלושה מאפיינים של אנטיוכיה שבירושלים.
3. כתבו שלוש דעות של חוקרים בנוגע למקומה של אנטיוכיה שבירושלים.
4. מדוע פרצו מהומות בירושלים בשנת 171 לפנה"ס? מה בנה אנטיוכוס בירושלים בעקבות אותן מהומות?
5. כתבו ארבע גזרות של אנטיוכוס כנגד הדת היהודית.
6. כתבו ארבעה הסברים של חוקרים בנוגע לגורמים לגזרות אנטיוכוס.

שאלת סיכום

תארו את יחסיו של אנטיוכוס אפיפנס עם היהודים והסבירו את הגורמים האפשריים לגזרות שהוא הטיל על הדת היהודית.