המדינה החשמונאית

בשנת 140 לפנה"ס כינס שמעון החשמונאי אספת עם גדולה. האספה העניקה לו סמכויות של מושל (נשיא), כהן גדול ומפקד הצבא, ואפשרה לו להוריש את סמכויותיו לבניו. כך הוקמה מדינה חשמונאית עצמאית שבראשה עמד שליט רב סמכויות אשר איחד את המנהיגות הפוליטית עם המנהיגות הדתית – הכהונה הגדולה. אספת העם לא העניקה לו וליורשיו את התואר "מלך", ובהתאם, סמכות החקיקה וסמכות השפיטה לא היו בידיו. שמעון ביסס את המדינה החשמונאית והרחיב את תחומיה עד ליפו, וכך יצר למדינה החשמונאית גישה לים. בשנת 134 לפנה"ס נרצחו שמעון ושניים משלושת בניו במזימה פוליטית שמאחוריה עמד, כנראה, אנטיוכוס השביעי סִידֶטֶס.

יוחנן הוּרְקָנוֹס, בנו הנותר של שמעון, ירש את אביו. בשנות שלטונו הראשונות הוא נאלץ להתמודד עם אנטיוכוס סִידֶטֶס, שהגיע עם צבאו למצור ממושך על ירושלים, והפך לשליט הכפוף אליו. העדויות למצור הן ממצאים של אבני בליסטראות, אבני קלע וראשי חיצים שנורו על ידי צבאו של סידטס; הם נמצאו בחצר מצודת מגדל דוד, למרגלות החומה המערבית של ירושלים.

כעבור שנים אחדות, לאחר מותו של סידטס, הצליח יוחנן הורקנוס להחזיר את העצמאות למדינה החשמונאית, והיה השליט החשמונאי הראשון שטבע מטבעות משל עצמו. במטבעות אלו מוטבע צמד קרני-שפע וביניהן רימון, המעיד על השגשוג ועל השפע בתקופת שלטונו. בהתאם למסורת היהודית ובשונה מהמטבעות ההלניסטיים, על המטבעות לא מופיעה דמותו של יוחנן הורקנוס ואף לא דמות אחרת. הכיתוב על המטבעות הוא בכתב עברי קדום ולא בכתב הארמי (המרובע) שהיה מקובל בתקופה החשמונאית, אף שרוב האנשים בתקופה זו כבר לא ידעו לקרוא את הכתב העברי הקדום.

יוחנן הורקנוס, המכונה בידי חז"ל יוחנן כהן גדול, הרחיב את תחומי המדינה החשמונאית והוסיף לה את השומרון, את אֱדוֹם ואזור קטן בעבר הירדן. האֱדוֹמִים, תושבי אזור אדום, התגיירו – מרצונם או בלחץ השלטון.

לאחר מותו של יוחנן הורקנוס, בשנת 104 לפנה"ס, ירש את שלטונו בנו יהודה אַרִיסְטוֹבּוּלוֹס. יהודה אריסטובולוס היה, ככל הנראה, השליט החשמונאי הראשון שהכריז על עצמו כמלך. הוא מלך שנה אחת בלבד, שבה הוא הצליח לספח את הגליל לממלכתו. יהודה אריסטובלוס פעל לגיורם של (*) היְטוּרִים ושל תושביו הנוכריים של הגליל, אך הצליח בכך באופן חלקי בלבד. הוא היה השליט החשמונאי הראשון שלא חידש את הברית עם הרומאים, שנכרתה עוד בימיו של יהודה המקבי וחודשה על ידי השליטים שקדמו לה. ברית זו לא תחודש גם על ידי המלכים החשמונאים שישלטו אחריו.

לאחר מות יהודה אריסטובולוס, בשנת 103 לפנה"ס, ירש את מקומו אחיו יונתן אַלֶכְּסַנְדֶר יַנַאי. אלכסנדר ינאי הרחיב מאוד את ממלכת החשמונאים במסעות כיבוש רבים, בעיקר בעבר הירדן ובמישור החוף. במסעות מלחמה אלה נעזר ינאי בצבא של שכירים, כנהוג בממלכות הלניסטיות אחרות. ינאי טבע מטבעות ועליהן כתובות ביוונית ובעברית שבהן מצוינים תאריו – מלך וכהן גדול. בתקופתו החלה התמרמרות בקרב העם שלעתים לבשה צורה של מרד כנגדו.

* היְטוּרִים - עם ממוצא ערבי שחי בחלקו הצפוני של הגליל ולמרגלות החרמון. בתקופתו של יהודה אריסטובלוס היטורים התגיירו מרצונם או בכוח.

כלפי המלכים החשמונאים בכללם וכלפי אלכסנדר ינאי במיוחד הופנתה ביקורת רבה על שנטלו לעצמם כתר מלכות, בניגוד לסמכות שניתנה לשמעון החשמונאי על ידי אספת העם, אף שלא היו מבית דוד. ביקורת נוספת הופנתה כלפי החשמונאים, על ששימשו גם ככוהנים גדולים אף שלא היו מבית צדוק. מלחמותיו הרבות של ינאי הטילו עומס של הוצאות על קופת הממלכה – והעם נאלץ לשלם מיסים גבוהים. בנוסף, ינאי קירב אליו את הצדוקים – משפחות הכהונה העשירות, ודחה מעליו את הפרושים – החכמים שעסקו בפרשנות התורה, וכך הביא על עצמו ביקורת רבה מצד חז"ל.

לאחר מותו של אלכסנדר ינאי בשנת 76 לפנה"ס חולקו סמכויותיו השלטוניות. אשתו, שְלוֹמְצִיוֹן אַלֶכְּסַנְדְרָה, ירשה את המלוכה; בנו הבכור, הורקנוס השני, מונה לכהן גדול, ובנו הצעיר, אריסטובולוס השני, מונה למפקד הצבא. שלומציון המלכה הייתה חביבה בעיני העם. היא לא יצאה למסעות כיבוש והסתפקה בהגנה על הממלכה.

לאחר מותה של שלומציון המלכה בשנת 67 לפנה"ס פרצה מלחמת ירושה בין שני בניה, הורקנוס השני ואריסטובולוס השני, והאחרון השתלט על המלוכה. שנים אחדות לאחר מכן, בשנת 63 לפנה"ס, נכבשה יהודה בידי המצביא הרומי פּוֹמְפֵּיוּס, ותקופת העצמאות היהודית בארץ ישראל באה לסיומה.