על פי המסופר במקרא, בית המקדש הראשון נבנה על ידי שלמה המלך בראשית תקופת מלכותו. חלק מההכנות לבניית המקדש נעשו כבר בימי דוד המלך – אביו של שלמה. בניית המקדש על ידי המלך ובתוך שטח הקריה המלכותית העניקה למקדש אופי של מקדש-מלך (מקדש שמשמש בראש ובראשונה את המלך). ואכן, לאורך כל תקופת בית ראשון היו מלכי בית דוד מעורבים מאוד בכל הנעשה במקדש, בין היתר בשינויים ובשיפוצים הרבים שנערכו בו בשנות קיומו.
הקשר ההדוק בין המלך לבין המקדש היה מקובל גם בתרבויות אחרות במזרח הקדום. גם במאפיינים נוספים דמה בית המקדש הראשון למקדשי התרבויות האחרות בארץ כנען ובסביבתה.
נראה שבתחילת תקופת הבית הראשון הייתה מקובלת התפיסה כי המקדש הוא מקום שבו שוכן ה', וכי קיים קשר פיזי בין ה' למקדש. ביטוי לקשר זה אפשר לראות ביחס לארון הברית, שנתפס בשלב זה כמייצג את האל עצמו. בשלבים מאוחרים יותר של תקופת הבית הראשון (מימי חזקיהו ויאשיהו, מלכי יהודה), התגבשה תפיסה שלא ראתה קשר פיזי בין ה' למקדש, אלא קשר רוחני. בהתאם לכך חל גם שינוי ביחס לארון הברית.
מעתה סימל הארון את הברית בין ה' לבין עם ישראל, אשר קיומה היה מותנה בכך שהעם ובית המלוכה יקיימו את המצוות. תפיסה זו זוכה לייצוג בולט בספר דברים – שהחוקרים סבורים שהוא הספר שנמצא בעת שיפוץ המקדש בימי המלך יאשיהו.
מקדש שלמה נבנה כנראה כחלק מהקריה השלטונית. למבנים כה גדולים ומפוארים לא היה מקום מתאים בתחומי עיר דוד, ולכן היה צורך לאתר שטח מתאים עבורם. החלק הצפוני והגבוה של הגבעה המזרחית, הכולל את הר הבית ואת העופל, התאים לצורך בניית קריה שלטונית, משום שהיה נרחב דיו ונישא מעל העיר. כדי לבנות את הקריה במקום הורחבה העיר לשטח זה.
בניית הקריה השלטונית בחלק הגבוה של העיר מוכרת לנו מערים אחרות במרחב, ומכונה "אקרופוליס" – העיר העליונה. בית המקדש נבנה בפסגתו של ההר, וכך הוא נישא מעל כל שאר המבנים בהתאם למעמדו. עם זאת, הוא לא היה המבנה הגדול ביותר באקרופוליס של ירושלים ואולי אף לא המפואר ביותר. לפי המסופר בתנ"ך, ארמונו של שלמה המלך היה גדול ומפואר יותר. נוסף על כך, בניית המקדש ארכה שבע שנים, בעוד שבניית ארמון המלך ארכה 13 שנים. בניית המקדש בחצר הארמון – מקום שאינו נגיש לכלל העם – מעידה על מעמדו כמקדש-מלך.
אין בידינו ממצאים ארכאולוגיים ישירים מבית המקדש ראשון. בהר הבית לא ניתן לקיים חפירות ארכאולוגיות מפאת קדושת המקום, וגם אם הייתה אפשרות כזו – ספק אם היו מתגלים שרידי המבנה מימי הבית הראשון, שכן מקום זה שופץ ונבנה מחדש פעמים רבות לאורך ההיסטוריה (לדוגמה בימי הורדוס, בימי הרומאים, בימי הערבים ובימי הצלבנים). לפיכך, בבואנו לנסות לשחזר את מראה מקדש שלמה עלינו להיעזר במקורות אחרים – ממצאים ארכאולוגיים ממקומות אחרים ותיאור המקדש בתנ"ך.
בית המקדש מתואר בתנ"ך בשלושה מקומות עיקריים:
- ספר מלכים א', פרקים ו–ז – מקור זה נחשב בעיני החוקרים כמקור המהימן ביותר לשחזור המקדש;
- ספר דברי הימים ב', פרקים ג–ד – מקור זה נחשב בעיני החוקרים כמקור מאוחר, אף שייתכן שהוא מתאר את המקדש בשלביו המאוחרים;
- ספר יחזקאל, פרקים מ–מג – מקור זה נחשב בעיני החוקרים כחזון אידילי של המקדש ולא כתיאור מציאותי שלו, אף שייתכן שהוא נסמך גם על אירועים שהתרחשו במציאות. נוסף למקורות אלו ניתן להיעזר באזכורים נוספים של המקדש המצויים לרוב בתנ"ך (כמו בפרשת עתליה המתוארת בספר מלכים ב', פרק יא), וגם בתיאורים של המשכן – מתוך הנחה שמקדש שלמה היה המשכו של המשכן.
לשם השלמת הבנת הכתוב והשלמת השחזור החוקרים נעזרים גם בממצאים של מקדשים במזרח הקדום – בעיקר מצפון סוריה. כמו כן הם נעזרים בממצאים של מקדשים מארץ ישראל כמו במגידו, בחצור, בשכם, בדן, ובעיקר בערד ובמוצא, וגם בממצאים אחרים, ובהם דגם המקדש שנחשף בחפירות בחורבת קייאפה.
מקדש שלמה נבנה בתבנית של מבנה אורך (מבנה שהפתח שלו בקיר הקצר יותר, כך שמצד הכניסה אורכו של המבנה עולה על רוחבו). חזיתו של המקדש וּפִתחוֹ פנו מזרחה, כנהוג במקדשים רבים במזרח הקדום. בתנ"ך מצוינות מידותיו של המקדש: אורך הבית – 60 אמה (*); רוחבו – 20 אמה; גובהו – 30 אמה.
על פי הבנת החוקרים, מדובר במידות הפנים של המבנה (כלומר ללא עובי הקירות) והן אינן כוללות את האולם – החלק החיצוני של המקדש. אם כך, שטח הפנים של בית המקדש היה כ-300 מ"ר.
* אמה - יחידת מידה שהייתה מקובלת בעולם העתיק. הבסיס ליחידת מידה זו היא אורך היד מקצות האצבעות ועד המרפק. אורכה של אמה היה כחצי מטר (קיימת שונוּת ביחידת מידה זו). שמה של יחידת המידה נובע מהכינוי לחלק היד שמתחת למרפק.
בית המקדש הראשון נבנה מחומרים יקרים וייחודיים, חלקם יובאו מרחוק. הקירות נבנו מאבנים לא מסותתות או מאבנים שסותתו מראש. בין נדבכי האבן (שורות האבן הבונות את הקיר) שולבו קורות עץ גדולות. קורות אלו החזיקו את אבני הבנייה יחד והקנו למבנה גמישות שעזרה לו להתמודד עם רעידות אדמה. מבפנים צופו חדרי הבית בעץ – הקירות והתקרה צופו בעצי ארז, והרצפות צופו בעצי ברוש. גג הבית נשען על קורות ארז.
בחפירות בחורבת קייאפה בשפלת יהודה מצא הארכאולוג יוסף גרפינקל דגם עשוי אבן של מקדש. לדעתו של גרפינקל, ייתכן שזהו דגם המקדש בירושלים, ולכן ניתן להסתייע בו בהבנת התיאורים הארכיטקטוניים של המקדש המובאים בתנ"ך.
על פי הדגם, נראה שקורות הארז התומכות בגג קובצו לשלשות, ויצרו בחזית המקדש צורה הדומה לאות שין הפוכה. הדגם עשוי גם להעיד על כך שהמזוזות והמשקופים בדלתות החוץ והפנים של המקדש נבנו בצורה מדורגת. החלונות מתוארים כחלונות שהיו גם שקופים וגם אטומים. תיאור זה הביא את החוקרים לחשוב שאולי הייתה בהם שבכת עץ (מעין רשת עשויה עץ).
תוכנית המקדש כללה שלושה חלקים – האולם, בתוכו ההיכל, ובתוכו הדביר; ככל שהחלק היה פנימי יותר, רמת הקדושה שבו עלתה, והחומרים ששימשו לבנייתו ולעשיית הכלים שניצבו בו היו יקרים יותר. מחוץ למבנה עצמו עמדו מבנים ומתקנים נוספים.
