על פי המסופר בתנ"ך, בתקופת השופטים חלו מאבקים מקומיים רבים בין כמה משבטי ישראל (בכל פעם שבטים אחרים) לבין עמים שישבו באזור. בשלב מסוים התאחדו שבטי ישראל וקיבלו עליהם את מנהיגותו של מלך אחד – שאול – המלך הראשון של הממלכה המאוחדת. המלחמות נגד האויבים המקומיים, ובעיקר נגד הפלישתים (*) – האויב העיקרי, הסתיימו רק לאחר ששאול נפל בקְרב הגלבוע כנגד הפלישתים (*) ודוד עלה לשלטון.
תחילה ראו הפלישתים (*) את דוד כמלך המולך תחת חסותם, אך כעבור שנים אחדות הם נוכחו לדעת שהוא פונה כנגדם על ידי איחוד כל שבטי ישראל וקביעת בירתו בירושלים. בעקבות כך ניסו הפלישתים (*) לתקוף את דוד באזור ירושלים (עמק רפאים), אך הוא הצליח להדוף את ההתקפה ולדחוק אותם מאזור ההר.
בימי שלמה, בנו של דוד, התבססה הממלכה המאוחדת כממלכה גדולה וחזקה, בעלת קשרי חוץ נרחבים. בתנ"ך מוצגת תקופתו של שלמה כתקופה של בנייה רבה בכל רחבי הממלכה, ובפרט בירושלים בירתה. בנייה זו הצריכה ממון רב, וכדי להשיגו הוטלו מיסים על כל שבטי ישראל. נטל המס הכבד גרם להתמרמרות בקרב חלק משבטי ישראל, ובראשם שבט אפרים.
על רקע אי-שביעות רצונם של השבטים מן המיסים הכבדים שהוטלו עליהם התפלגה הממלכה המאוחדת לשתי ממלכות בימי רחבעם, בנו של שלמה: הממלכה הצפונית – ממלכת ישראל; והממלכה הדרומית – ממלכת יהודה.
ממלכת ישראל הייתה ממלכה גדולה וחזקה, ואילו ממלכת יהודה הייתה קטנה וחלשה יותר, כל עוד ממלכת ישראל הייתה קיימת. ממלכת יהודה הייתה שונה מממלכת ישראל גם בבירתה הקבועה – ירושלים, וגם בכך שהיה לה בית מלוכה אחד – בית דוד.
מלבד ההתמרמרות של שבטי הצפון על נטל המס הכבד, ניתן לציין גורמים נוספים שהביאו לפילוג הממלכה המאוחדת:
- למרות מאמציהם של דוד ושלמה, האיחוד בין השבטים היה רופף ביותר. משבר בינוני, נוסף לעובדה שרחבעם היה כריזמטי פחות מאביו ומסבו, די היה בו לגרום לפירוד.
- רחבעם טעה טעות פוליטית כאשר באו שבטי הצפון להתלונן בפניו על נטל המס. במקום להרגיע אותם ולהראות הבנה למצבם הוא השיב להם בבוטות: "אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים" .(מלכים א' יב, יד). תשובה זו קוממה מאוד את שבטי הצפון והם יצאו למרד.
- הצלחתו של יָרָבְעָם בֶּן נְבָט (*) להמריד את שבטי הצפון כנגד שלטון מלכי בית דוד: ירבעם (*) ניסה לצאת למרד עוד בימי שלמה, אך ללא הצלחה. בימי שלטונו של רחבעם הוא הצליח לגייס את תמיכתם של שבטי הצפון ולהובילם למרד כנגד בית דוד.
- על פי המסופר בתנ"ך, פיצול הממלכה היה עונשו של שלמה על הנשים הנוכריות שנשא, ועל הפולחנים הזרים שהכניס לירושלים בעקבות כך.
במאה ה-8 לפנה"ס נכבשה ממלכת ישראל בהדרגה בידי האימפריה האשורית. הכיבוש האשורי גרם לפגיעה נרחבת בתושבי ממלכת ישראל, ורבים נהרגו בקרבות, בהרג וברעב שנלווה למסעות המלחמה. אנשי ממלכת ישראל הנותרים הוגלו ופוזרו באזורים שונים, ובמקומם הובאה לשומרון (האזור המרכזי של ממלכת ישראל) אוכלוסייה אחרת.
ייתכן שהאוכלוסייה השומרונית המוכרת באזור זה מימי הבית השני ועד ימינו – מוצאה באוכלוסייה זו. עם נפילתה של ממלכת ישראל הפכה ממלכת יהודה לממלכה העיקרית בארץ ישראל.
החוקרים חלוקים בהבנתם את התקופה המתוארת כאן: ישנם חוקרים המקבלים את התמונה המצטיירת מהתנ"ך כתמונה שקוויה הכלליים מהימנים; אחרים סבורים שהתיאור המקראי אינו משקף את המציאות ההיסטורית במלואה, אך מקבלים את קיומה של ממלכה משמעותית שמרכזה בירושלים; יש אף חוקרים הטוענים כי מעולם לא הייתה ממלכה מאוחדת, וכי ממלכת ישראל וממלכת יהודה התפתחו זו לצד זו בהדרגה.
חילוקי הדעות בין החוקרים נובעים מפירושים שונים של הממצאים הארכאולוגיים מאזור יהודה. בגלל מיעוט הממצאים, ממצאים חדשים עשויים לשנות במידה רבה את התפיסה של המחקר ביחס לתקופה זו. כך לדוגמה, ממצאיו של הארכאולוג יוסף גרפינקל, שחפר בחורבת קייאפה (*), מצביעים על קיומה של עיר מתוכננת ובעלת אופי ממלכתי מתקופת הממלכה המאוחדת בשפלת יהודה.
שרידיה של עיר זו, יחד עם ממצאים נוספים, מחזקים את הסברה כי במאה ה-10 הייתה ביהודה ישות פוליטית (ממלכה) משמעותית.
