הפעולות בתחום זה נועדו לחזק את מעמדה של ירושלים כמרכז השלטוני והמנהלי של הממלכה:
- קביעת העיר כמקום מושבו של המלך ובניית ארמון בעיר – העיר שבה גר המלך הופכת למרכז הממלכה: אנשי הממלכה מגיעים אליה כאשר עליהם להתייצב בפני המלך, וגם נציגים של ממלכות אחרות מגיעים אליה כדי לפגוש אותו.
- שינוי שמה של העיר ל"עיר דוד", על שמו של המלך – בדרך זו יוצרים זהות בין הממלכה לבין העיר, וכשם שאנשים מזדהים עם המלך, כעת הם יזדהו גם עם העיר. עם זאת, ראוי לציין כי השם "עיר דוד" התייחס כנראה רק לחלקה העליון של העיר – מקום מושבו של המלך.
- העברת המרכז המנהלי לירושלים – בירושלים גרו שרי הממלכה, ממנה יצאו הוראות מנהליות לכל הממלכה ואליה הגיע כל מי שנזקק למנגנון המנהלי של הממלכה. לדעת מרבית החוקרים, בימיו של שלמה נבנתה בעופל קריה שלטונית. לצד המרכז בירושלים התקיימו ברחבי הממלכה המאוחדת מרכזי משנה – נציבויות. החלוקה לנציבויות לא תאמה במלואה לחלוקת הארץ לנחלות השבטים. חלוקה זו, יחד עם הכפפת הנציבויות למרכז המנהלי בירושלים ועם ההזרמה המתמדת של משאבים כלכליים ושל משאבי כוח אדם מהנציבויות לירושלים, חיזקה את מעמדה המרכזי של העיר.