עד חורבן בית ראשון
מיקומה ואיתורה של ירושלים בעת העתיקה
הטופוגרפיה של ירושלים הקדומה
היכרות עם הטופוגרפיה של העיר
בין אם ירושלים נבחרה להיות עיר חשובה בזכות התכונות הגיאוגרפיות באתרה, ובין אם נבחרה למרות תכונות אלה – אין ספק שהן השפיעו רבות על התפתחותה. נכיר עתה לעומק את הטופוגרפיה של העיר הקדומה וננסה להבין כיצד היא השפיעה על התפתחות העיר.
ברוב התקופות הקדומות נכללו בתחומה של ירושלים שתי גבעות – הגבעה המזרחית והגבעה המערבית. בין הגבעות הללו הפריד עמק עמוק – הגיא, שבימי הבית השני כונה "טירופיאון".
תיאור התמונה: הגבעה המערבית (משמאל) והגבעה המזרחית (במרכז) וביניהם מפריד הגיא (הטירופיאון). מימין לגבעה המזרחית נחל קדרון ומימינו המורדות של הר הזיתים. בצד השמאלי התחתון של התמונה גיא בן־הינום. | צילום: ספיר בנימין, יד יצחק בן-צבי.
שלוחה ארוכה וצרה. פסגתה ברום של 743 מ' נקראת "הר המוריה" או "הר הבית". מן הפסגה נמשכת השלוחה לכיוון דרום באוכף – ה"עופל" – ומשם ממשיכה ויורדת כלפי דרום. החלק הדרומי הנמוך של גבעה זו מכונה "עיר יבוס" או "עיר דוד", והוא נמצא כיום מחוץ לתחומי העיר העתיקה.
פסגתו של הר המוריה רחבה יחסית, אך לעופל ולעיר יבוס פסגה צרה בהרבה. מורדותיה של הגבעה המזרחית לכיוון מזרח ולכיוון דרום תלולים מאוד, ומורדותיה לכיוון מערב תלולים פחות. בצפון מתחברת הגבעה המזרחית לרכס בית זיתא, הגבוה ממנה.
צילום: סיימור קטקוף, לע"מ
בצד ימין (מדרום לשער יפו) הגבעה המערבית ופסגתה השטוחה | צילום: משה מילנר, לע"מ
לצפייה בתמונה המלאה
העמק המרכזי המפריד בין שתי גבעותיה של ירושלים הקדומה. זהו נחל הזורם מצפון לדרום, נכנס לעיר העתיקה בשער שכם ויוצא ממנה בשער האשפות. ברוב מהלכו בתחומי העיר העתיקה הוא מקביל לרחוב הגיא של ימינו. בחלקו הדרומי הוא פונה בחדות מזרחה ומתחבר לנחל קדרון באזור שבו מצויה כיום בריכת השילוח. עמק זה היווה את גבולה המערבי של העיר בראשית קיומה.
תחומה הקדום של העיר גובל ברוב צדדיו בעמקים עמוקים ובעלי מדרונות תלולים. ממזרח – נחל קדרון; ממערב ומדרום – גיא בן הינום. בצד הצפוני של ירושלים אין עמקים כה בולטים, אם כי קיימים בו עמקים רדודים ומתונים יותר. עמקים אלו היוו את גבולה הצפוני של העיר בחלק מהתקופות (ממזרח למערב) – נחל בית זיתא, הנחל הצולב (נחל הערב) ונחל המצודה.
הוא הנחל העיקרי באזור ירושלים הקדומה ואליו נשפכים כל שאר הנחלים. נחל זה זורם מצפון לדרום ממזרח לתחומי העיר הקדומה, ומפריד במדרונות תלולים מאוד ובעמק עמוק בין העיר לבין הר הזיתים, המתנשא מעליה.
בתחתית העמק נחשפים סלעי הטורון – המתאימים לחציבת מצבות קבורה, בעוד שהמדרון המזרחי של הנחל, הגבוה יותר, בנוי מסלעי קירטון לבנים ורכים מגיל הסנון (*) – המתאימים ליצירת כלים.
בתחתית המדרון המערבי של העמק, בסמוך לעיר יבוס, נובע מעיין הגיחון. הנחל אוסף בדרכו דרומה את נחל בית זיתא, את הגיא ואת גיא בן הינום.
גם נחל זה בחלקו הדרומי פונה בחדות מזרחה, חוצה את רכס הר הזיתים וממשיך בדרכו מזרחה עד לשפכו בים המלח.
נחל זה היווה את גבולה המזרחי של העיר לאורך רוב ההיסטוריה שלה. אפילו בעת החדשה, כאשר התרחשה היציאה מן החומות, העיר כמעט לא התפשטה מעבר לו.
הוא עמק עמוק בעל מדרונות תלולים מאוד. גיא זה יצר את גבולה המערבי והדרומי של ירושלים ברוב תולדותיה. רק בעת החדשה, עם היציאה מהחומות, התפשטה העיר מעבר לו. גיא בן הינום זורם אף הוא מצפון לדרום. יובליו העליונים מגיעים ממערב – במקביל לרחוב אגרון בן ימינו; וממזרח – נחל המצודה. גם נחל זה פונה בחדות מזרחה, מקיף את הר ציון ומתחבר לנחל קדרון. בסמוך לפנייה מזרחה מצויה בעמקו של הנחל בריכת הסולטן.
נחל שזורם בעמק רדוד יחסית, מצפון-מערב לדרום-מזרח, נכנס לעיר העתיקה בשער הפרחים ויוצא ממנה סמוך לשער האריות. גם נחל זה פונה מזרחה בחלקו הדרומי ומתחבר לנחל קדרון. יובל של נחל זה יוצר את גבולו הצפוני של הר המוריה, אך ללא הפינה הצפון-מערבית של ההר. בפינה זו קיים אוכף צר המתחבר לרכס בית זיתא – שהוא הרובע המוסלמי של ימינו.
נקרא כך בגלל כיוון זרימתו ממערב למזרח, בניגוד לכיוון של רוב הנחלים האחרים מצפון לדרום. זהו עמק רדוד שנשפך לגיא מצפון לרחבת הכותל בת זמננו. רוב מהלכו מקביל לרחוב דוד של ימינו.
חלקו המרכזי של הנחל, בתחומי הרובע היהודי, מתחבר אליו ערוץ רדוד הזורם מדרום לצפון. נחל זה היווה את גבולה הצפוני של העיר במשך תקופות אחדות ביחד עם נחל המצודה, נחל קצר היורד מערבה מרחבת שער יפו, דרך שער יפו ואל גיא בן הינום.
בין נחל המצודה לנחל הצולב נמצא אוכף צר בין הגבעה המערבית לבין הרכס הצפון מערבי – שהוא הרובע הנוצרי של ימינו.
מקור: יעקב סער, לע"מ
לאורכה של ארץ ישראל קיימים מספר נחלים שחוצים רכס ו/או שפונים בזווית חדה לכיוון מזרח. הדוגמא הבולטת ביותר באזור ירושלים הוא נחל קדרון, שחוצה את הרכס של הר הזיתים ויובליו העליונים: נחל בית זייתא, הגיא, גיא בן-הינום. כיצד נוצר מצב זה?
מצב זה הוא תוצאה מהיווצרותו של בקע הירדן. בקע הירדן הוא חלק ממערך בקעים, שמתחיל בדרום תורכיה ונמשך אל מרכז אפריקה. בקע הירדן הוא צעיר יחסית מבחינה גיאולוגית, והוא בקע עמוק יחסית. ים המלח, שהוא חלק מבקע זה, הוא המקום הנמוך ביותר על פני היבשה. ים המלח קרוב יותר אל ירושלים מאשר הים התיכון.
נכנה את המקום אליו זורמים מי הנחלים 'בסיס סחיפה'. ככל ששיפוע הנחל אל בסיס הסחיפה הוא חד יותר – כך כוח הסחיפה של הנחל רב יותר. קל לראות, שנחלים שזורמים מירושלים אל ים המלח (נחל קדרון) הם בעלי שיפוע חד יותר, מאשר נחלים שזורמים אל הים התיכון (נחל שורק ויובלו נחל רפאים). מכאן, שכוח הסחיפה של נחל קדרון גדול מכוחם של נחל שורק ויובלו נחל רפאים.
כיוון שבקע הירדן הוא צעיר יחסית – הייתה תקופה ארוכה, בה הנחלים הזורמים לים התיכון היו ארוכים בהרבה מהיום וזרמו מעבר הירדן ברצף עד לים התיכון (עדות לכך אפשר לראות בנפתולים העמוקים בערוצו של נחל שורק – נפתולים שלא מתאימים לנחל בינוני כפי שהוא היום). כאשר נוצר בקע הירדן – נוצר בסיס סחיפה חדש, אליו זרמו נחלים גם ממזרח (כמו קודם) וגם ממערב (כלומר בכיוון זרימה הפוך מהקודם).
נבחן שני שלבים חשובים בהתפתחות מערכת הנחלים אל בסיס הסחיפה החדש – ים המלח. בעבר, הרכס של הר הזיתים – הכולל את הר הצופים ואת רכס ארמון הנציב – היה קו פרשת מים בין הנחלים, שזרמו לים המלח (נחל קדרון תחתי) לבין הנחלים שזרמו לים התיכון (נחל קדרון העליון ויובליו: נחל בית זייתא, הגיא, גיא בן הינום) דרך נחל רפאים ונחל שורק. כיוון שהסחיפה בנחל קדרון חזקה (ראו למעלה מדוע) – הנחל הצליח לחתור במורדות הר הזיתים – עד שהוא פרץ אותם לצדם השני (הצד המערבי של הר הזיתים).
כאשר נחל קדרון תחתי התחבר לערוץ העליון של הקדרון, נוצרה "תחרות" עצמה בין נחל קדרון תחתון לבין נחל רפאים. כיוון שהעצמה של נחל קדרון גבוהה יותר, והוא העמיק את האפיק שלו מהר יותר – החלו שאר היובלים ובהם גיא בן-הינום לזרום אל נחל קדרון ומשם לים המלח. לפיכך, קו פרשת המים הארצי "נדד" מרכס הר הזיתים לאזור תחנת הרכבת הישנה.
ציינו ותארו את חלקיה הטופוגרפיים העיקריים של ירושלים הקדומה.
