השפעת הטופוגרפיה על התפתחות ירושלים

הטופוגרפיה של ירושלים הקדומה חשובה לא רק כבסיס להבנת הנוף הפיזי שעליו הוקמה העיר, אלא אף להבנת התפתחותה. נסקור עתה את ההשפעות העיקריות של הטופוגרפיה על התפתחותה של ירושלים.

אין ספק שהיישוב הקדום ביותר בירושלים הוקם באתר זה בגלל מעיין הגיחון. הגבעה המזרחית הסמוכה למעיין היוותה את שטח העיר הקדומה. כאשר התפתחה העיר והתפשטה לגבעה המערבית, המרוחקת מהמעיין, היה צורך לספק מים זמינים גם אליה באמצעות פיתוח מקורות מים נוספים. בתחילה נוצלו מי הגשמים ניצול רב יותר, ומאוחר יותר הובלו למקום מים מרחוק.

ראשיתה של ירושלים הייתה בתחומי עיר יבוס / עיר דוד. ההרחבה הראשונה של העיר הייתה כלפי צפון – לעופל ולהר המוריה – משום שמדובר בהמשכה של אותה שלוחה, ומשום שבשאר הכיוונים ישנם עמקים בעלי מדרונות תלולים. העופל והר המוריה התפתחו ונעשו לאזור הממלכתי של העיר – המרכז השלטוני והמרכז הפולחני. היינו מצפים שבשלב הבא תמשיך העיר להתפתח לכיוון צפון – לרכס בית זיתא, שהוא המשכה של הגבעה המזרחית. ואולם העיר לא יכלה להתפתח בכיוון זה, מכיוון שהאזור נעשה למרכז שלטוני ופולחני – אזורים שלא יכולים להיות שטחי מעבר יומיומיים. במקום זאת נבחר הכיוון שבו המדרונות היו תלולים פחות – כיוון מערב. העיר התפתחה לכיוון הגבעה המערבית (המתאימה יותר מרכס בית זיתא להקמת עיר גדולה), ורק בתקופה מאוחרת בהרבה המשיכה להתפתח לכיוון צפון – מעבר להר הבית.

פסגתה של הגבעה המערבית רחבה יותר מאשר חלקה הדרומי של הגבעה המזרחית (עיר יבוס / עיר דוד). זאת הסיבה שבתקופות המאוחרות יותר התבססה העיר יותר ויותר בגבעה המערבית. בסופו של דבר, הגבעה המזרחית (פרט להר הבית) ננטשה לחלוטין – תחילה בתקופה הרומית המאוחרת, ולאחר מכן מהתקופה הצלבנית ועד ימינו.

תהליך התבססותה של העיר בגבעה המערבית כלל נטישה של כל חלקה הדרומי של העיר הקדומה – לא רק דרום הגבעה המזרחית, אלא גם חלקה הדרומי של הגבעה המערבית – הר ציון. נטישה זו יצרה חולשה נוספת בקווי ההגנה של העיר: גם חלקה הדרום-מערבי לא היה מוגן כראוי, ולא רק חלקה הצפוני, הסיכון נבע לא רק מכך שבין הר ציון לגבעה המערבית לא היה גיא בעל מדרונות תלולים שחיזק את החומה, אלא ששטח זה יכול היה לשמש צבא תוקף כדי להיערך ולתקוף את העיר. תקיפות של ירושלים מכיוון הר ציון אירעו פעמים מספר במהלך תולדותיה: בעת הכיבוש הצלבני, במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים. נראה שהר ציון ננטש בשל הרצון לקצר את קווי ההגנה של העיר ולצמצם את שטחה בתקופות שבהן חלה ירידה בגודל אוכלוסייתה.

כאשר בוחנים את חומת העיר העתיקה בת זמננו מוצאים שכל הנחלים שחוצים את החומה עוברים בסמיכות לשעריה. למעשה, כל השערים הקדומים של העיר העתיקה בנויים בסמיכות לערוצים שחוצים אותה (השער החדש אינו שער קדום; בשער ציון ובשער הרחמים עוברים ערוצים קטנים). אפשר לחשוב על שני הסברים אפשריים לקשר זה:

1. ערוצי הנחלים מנקזים אליהם מים רבים בעת ירידת גשם. אם לא יעשו להם פתח בחומה, היא תהפוך למעשה לסכר. הדבר יגרום להצפות וללחץ על החומה שעשוי למוטט אותה;
2. בערוצי הנחלים לא נבנו בתים, בגלל הזרימה בהם בעת ירידת גשם. לפיכך נוצרו לאורך הערוצים דרכי מעבר, והם התפתחו להיות רחובותיה של העיר. רחוב שעובר לאורך העיר כולה ומגיע לחומה – רצוי שתהיה אפשרות לצאת ממנו אל מעבר לחומה. קשר זה היה קיים גם בתקופות קדומות של ירושלים, כפי שנראה בהמשך, ולא רק בחומת העיר העתיקה בת זמננו.

שאלות הבנת הנקרא

1. ציינו שבע השפעות של הטופוגרפיה על התפתחות ירושלים.
2. מדוע הגאיות היוו את גבולות העיר?
3. מדוע כדאי לבנות חומה של עיר הררית במרכז המדרון?
4. ציינו שלוש השפעות של מעיין הגיחון על התפתחות העיר.
5. ציינו את כיוון התפתחות העיר בשלושה שלבים.
6. מהו הקושי העיקרי בהתרחבות העיר?
7. מדוע התמקדה העיר בגבעה המערבית?
8. ציינו שני נזקים ביטחוניים הנובעים מהשארת הר ציון מחוץ לחומות.
9. רשמו את שמות שערי העתיקה ואת שמות הנחלים החוצים את החומה בסמיכות להם.

שאלת סיכום

ציינו והסבירו את ההשפעות של הטופוגרפיה על התפתחות העיר ירושלים.