מקור: ר' פלג (עורכת), ההר המרכזי, משרד החינוך ויד יצחק בן-צבי 2002, מפה: סופר מיפוי
לצפייה במפה המלאה
אחרי שעסקנו בתכונות החשובות למיקומן ולאיתורן של ערים בעת העתיקה, נבחן תכונות אלו ביחס לירושלים. לשם כך עלינו לדון תחילה בשני מושגי יסוד – מיקום ואיתור.
"מיקום" – כוונתנו למרחב הכללי שבו נמצאת העיר. לדוגמה, חיפה נמצאת ברכס הכרמל, ואשדוד נמצאת במישור החוף הדרומי.
"איתור" – כוונתנו לנקודה המדויקת שבה נמצאת העיר בתוך המרחב. לדוגמה, חיפה נמצאת בקצה הצפון-מערבי של רכס הכרמל, ואשדוד נמצאת בסמוך לשפך נחל לכיש לים.
חשוב יותר מהעיסוק בשאלה היכן נמצאת העיר, הוא העיסוק בתכונות הגיאוגרפיות של מיקומה ושל איתורה של העיר. לכאורה נראה כי מיקום בעל תכונות חיוביות מבטיח גם איתור בעל תכונות חיוביות, אך הדבר אינו בהכרח כך. חשבו על שכונה יוקרתית שרבים רוצים לגור בה – זו דוגמה למיקום טוב. עתה חשבו על הבית הסמוך לפחי הזבל של השכונה – האם הוא ייחשב לאיתור טוב? מכאן נובע שעשויים להיות מצבים שבהם למיקום תכונות חיוביות, ואילו לאיתור אין תכונות כאלה.
לפיכך עלינו לבחון בעיקר את תכונות האיתור, כלומר את התכונות שמתקיימות בנקודה המדויקת שבה נמצאת העיר, ולא רק את תכונות המיקום – התכונות שמתקיימות במרחב הכללי שבו נמצאת העיר, שלעתים אין בהן כדי להסביר את הבחירה באתר שבו היא הוקמה.
מיקומה של ירושלים הוא על שדרת ההר המרכזית של ארץ ישראל, בתחום הרי יהודה. איתורה של ירושלים הקדומה (לפני הכיבוש של דוד המלך) הוא על גבעה צרה וארוכה מדרום להר הבית, לצד מעיין הגיחון, בין נחל קדרון במזרח לגיא במערב ובדרום. את העיר סובבים רכסים גבוהים ממנה: בצפון – הר המוריה (הר הבית); במזרח – הר הזיתים; בדרום – רכס ארמון הנציב; ובמערב – הגבעה המערבית והר ציון.
