נִקְבַּת חזקיהו

בהכללה ניתן לתאר את תוואי הנקבה בצורת האות S. לא ברור לשם מה נחצבה הנקבה בתוואי כזה, שמאריך מאוד את הדרך, ומקשה עוד יותר על שמירת השיפוע (שממילא הוא מתון מאוד וקשה לשמור עליו). היו שניסו להציע הסברים נפרדים לכל אחד מהפיתולים הגדולים.

את הפיתול הצפוני הסבירו בצורך להכניס את הנקבה אל מתחת לעיר (לצורך לא ברור), ואת הפיתול הדרומי הסבירו בעיקוף שעשו חוצבי הנקבה כדי לא להעביר אותה מתחת לקברי בית דוד, שסברו שהם ממוקמים בחלקה הדרומי של עיר דוד, מחשש לטומאה. הסבר אחר רואה את הפיתולים כאמצעי להבטחת מפגש של שתי קבוצות החוצבים.

גם אם הצלחנו להסביר כיצד נפגשו הקבוצות, עדיין לא ברור כיצד היה לחוצבים די חמצן לנשום בעת פעולה מאומצת כמו חציבה. יש גם לזכור שאמצעי התאורה באותה התקופה התבססו על אש גלויה – שאף היא צורכת חמצן. בטכניקת הפירים שצוינה בסעיף הקודם, הפירים הם מקור החמצן והאוורור, אבל כזכור בנקבה לא נמצאו פירים.

אם נצליח למצוא הסבר אחד לשלוש הבעיות – הפיתולים, המפגש והאוויר – יהיה לנו הסבר טוב, שכן מהימנות של תיאוריה מדעית נמדדת לא רק על סמך פשטות ההסבר, אלא גם על היכולת למצוא הסבר אחד לבעיות רבות.

הסברים כאלה קיימים והם מקשרים את מפעל הנקיבה לתנאים הטבעיים: על פי אחד ההסברים, עוד לפני החציבה היה קיים סדק, שגרם לדליפת מים מהמעיין באזור המוצא של הנקבה. החוצבים רק הרחיבו את הסדק ועקבו אחריו. על פי הסבר אחר, בין המעיין למוצא הייתה שורה של חללים קַרסטיים – שכזכור שכיחים מאוד בסלע הטבעי של ירושלים. החוצבים חיברו בין החללים הקיימים, ואולי לכן הכתובת משתמשת בפועל נקיבה – עשיית חור.

כך או כך, פתרונות אלה מסבירים את הפיתולים (שהרי סדק או חללים נוטים להיות מפותלים בדרך כלל), את המפגש (התבססות על סדק טבעי או על חללים קיימים) וגם את בעיית האוורור (אוויר שחדר דרך הסדק או החללים).

כאמור, אחת הבעיות שעולה באשר לדרך חציבת הנקבה היא בעיית השיפוע: כיצד הצליחו החוצבים לשמור על שיפוע מתון מאוד לאורך מרחק רב? באמצעי המדידה של אותם ימים היה קושי רב לשמור על שיפוע כה מתון בעבודת חציבה כה נרחבת. שמירת השיפוע חשובה ביותר, שכן אם הוא יהיה חד מדי, רצפת המנהרה תרד מתחת לגובה הבריכה בקצה הנקבה והמים לא יגיעו אליה.

אפשר לפתור גם את הבעיה הזאת בהסבר שהראינו לעיל – הרחבה של סדק טבעי שדרכו זרמו המים עוד קודם לכן, או מעקב אחרי המעבר בין השכבות הגיאולוגיות. פתרון אפשרי אחר לבעיה הוא שהחוצבים השתמשו במים הזורמים כדי למדוד את השיפוע, בכך ששמרו על מפלס המים בגובה אחיד. פעולה זו יכולה להיעשות אך ורק על ידי הקבוצה החוצבת מהמעיין לכיוון הבריכה.

הכתובת המתארת את המפגש המרגש בין שתי קבוצות החוצבים הוצבה סמוך מאוד לנקודת היציאה של הנקבה מהסלע. הצבת הכתובת במקום זה מעלה כמה בעיות:

1. מה הטעם להציב את הכתובת בתוך הנקבה, שהיא חשוכה לכל אורכה ואינה נגישה, כך שאיש לא יוכל לראותה?
2. הכתובת מנציחה את המפגש, ואולם היא מוצבת במקום שונה מנקודת המפגש המזוהה על פי סימני החציבה על הקירות – האם לא היה מתבקש יותר להציב את הכתובת בנקודת המפגש עצמה? אברהם פאוסט פותר שתי בעיות אלו בכך שהוא רואה את מקום הכתובת כמקום המפגש בין שתי קבוצות החוצבים.

לדעתו, הקטע האחרון של הנקבה היה סדק טבעי. עד קטע זה חצבה את הנקבה קבוצה אחת בלבד מכיוון המעיין, והיא נעזרה במים מהמעיין על מנת למדוד את השיפוע. כאשר הגיעה קבוצה זו סמוך לסדק הטבעי בחלק האחרון, נשמעו קולות החציבה מהצד השני, ולכן הוכנסה קבוצה נוספת של חוצבים לעבוד בכיוון ההפוך. ואכן, הכתובת ניצבה בנקודה שבה תקרת הנקבה נעשית גבוהה – דבר המעיד על חלל טבעי במקום זה, ולפיכך מעיד על נקודת המפגש בין החוצבים משני הצדדים.

כדי להנציח את השמחה הרבה על השלמת המפעל הוצבה כתובת בנקודה שבה התרחש הדבר. אחרי שנפגשו שתי קבוצות החוצבים והמים זרמו מצד לצד, ניגשו החוצבים לפעולות הגימור של המפעל – הרחבת החציבה, יישור הקירות וכדומה. פעולות אלו נעשו משני הכיוונים בו זמנית, ולכן סימני החציבה מעידים על נקודת המפגש באמצע המפעל.

הסבר נוסף להבנת נקבת חזקיהו

רוני רייך רואה את המפעל כמתפתח בשלבים שלא כולם תוכננו מראש. תחילה נערך ניסיון להתחבר לתעלת השילוח (תעלה II) מדרום במפלס גבוה, ורק מאוחר יותר הנמיכו את מפלס הנקבה וחצבו אותה משני הצדדים בעזרת הנחיות מפני השטח.

עבודת הרחבה

1. קראו את המאמר: ד' אוסישקין, "מפעלי המים של ירושלים בימי חזקיהו", קתדרה 70, עמ' 3-28. ציינו מה טוען אוסישקין לגבי תפקידה של נקבת חזקיהו ומהם הנימוקים העיקריים שלו לכך. ציינו גם היכן הוא מזהה את הבריכה העליונה ואת תעלת הבריכה העליונה.
2. קראו את המאמר: א' גרוסברג, "החלק הדרומי של תעלת השילוח (תעלה II) ונקבת השילוח (נקבת חזקיהו) – שני מפעלי המים של חזקיהו המלך", מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה 6, תשע"א, עמ' 72-124. ציינו במה דעתו של אשר גרוסברג לגבי מפעלי המים – תעלת השילוח, נקבת השילוח (נקבת חזקיהו) ופיר וורן, שונה מהדעות של החוקרים האחרים וכיצד הוא מנמק את דעתו.

שאלות הבנת הנקרא

1. ציינו שתי מטרות לחציבת נקבת חזקיהו, על פי הדעה המקובלת.
2. מאיפה לאיפה מעבירה נקבת חזקיהו את המים?
3. כיצד השפיעה נקבת חזקיהו על תעלת השילוח ועל מערכת פיר וורן?
4. ציינו שתי הוכחות שחציבת הנקבה נעשתה על ידי שתי קבוצות פועלים שעבדו זו מול זו.
5. ציינו שש שאלות שעולות באשר לדרך חציבת הנקבה.
6. ציינו שלושה הסברים לפיתולים של הנקבה.
7. מהי טכניקת החציבה של מנהרות בתקופה זו?
8. ציינו שתי הצעות לפתרון שאלת המפגש בין קבוצות החוצבים.
9. היכן נחקקה כתובת השילוח?
10. ציינו שלושה מרכיבים בולטים באירוע המפגש כפי שהונצח בכתובת השילוח.
11. מה מחמיר את בעיית האוורור?
12. במה נמדדת מהימנות של תיאוריה מדעית?
13. ציינו שני הסברים אפשריים לשלוש הבעיות: הפיתולים, המפגש והאוורור.
14. מהי בעיית השיפוע?
15. ציינו שלושה הסברים אפשריים לדרך בה נשמר השיפוע בחציבת נקבת חזקיהו.
16. ציינו שתי בעיות הנובעות ממקום הצבתה של כתובת השילוח
17. כיצד אברהם פאוסט פותר את הבעיות הנובעות ממקום הצבתה של כתובת השילוח?
18. מה ההבדל בין המתואר בתנ"ך לבין נקבת חזקיהו?
19. כיצד נפתר ההבדל בין התיאור המקראי לבין נקבת חזקיהו על פי דעתו של דוד אוסישקין? כיצד הוא נפתר על פי דעתו של אשר גרוסברג?

שאלות סיכום

1. הסבירו את המטרות לחציבת נקבת חזקיהו ותארו את הנקבה.
2. הסבירו את השאלות העולות באשר לדרך חציבת הנקבה ואת הפתרונות המוצעים להם.
3. ערכו טבלה מסכמת של דעות החוקרים השונים ביחס למפעל המים "נקבת חזקיהו".