קברים הם ממצאים שכיחים מאוד בחפירות ארכאולוגיות. לעיתים אלו הממצאים העיקריים שיש לנו מאתר מסוים או מתקופה מסוימת. קברים נשמרו פעמים רבות משום שהם מחוץ לתחומי היישוב, משום שהם חצובים בסלע ואולי גם משום שפגעו בהם פחות (פרט לשדידת תוכנם). לפיכך ממצאי קבורה משמשים פעמים רבות כמקור ללימוד על אורח החיים במקום ובתקופה שאליהם הם שייכים.
ראינו לעיל שניתן להקיש מאזורי הקבורה לגבי תחומיה של ירושלים והתרחבותם. בתקופת הבית הראשון סבבו את העיר מספר אתרי קבורה, שיצרו יחדיו את עיר הקברים – הנקרופוליס (*) – של ירושלים בתקופה זו. אתרי קבורה מתקופת הבית הראשון מצויים בכמה מקומות:
- במדרון המזרחי של הקדרון – מול עיר דוד.
- במדרון הגיא – מול העופל.
- מצפון לעיר
- ממערב לעיר ומדרומה, במדרונות של גיא בן הינום.
* נקרופוליס - מילולית: עיר המתים (נקרוס – מת; פוליס – עיר). כינוי לאזורי הקבורה מסביב לערים שונות בעת העתיקה. כינוי זה מדמה מצב שבו לצד עיר החיים, שבה בתי מגורים, ניצבת עיר המתים ובה הקברים – מקום המגורים של המתים.