מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
תקופות בירושלים
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

מערות קבורה משפחתיות

share
שתפו עמוד:
מערות קבורה משפחתיות

קברים וקבורה בירושלים

עמוד זה הינו חלק מהנושא הכולל - קברים וקבורה בירושלים - להמשך קריאה יש לעבור לעמודים הבאים:

קבורה על פי מעמדות חברתיים-כלכליים

רוב הקברים בני התקופה הם מערות קבורה חצובות בסלע, שבהן נקברו אנשים רבים. סביר להניח שכל מערה כזו שימשה משפחה מורחבת במשך כמה דורות. בין המערות השונות קיימים הבדלים רבים בפאר, אך דמיון רב בתוכניתן ובמנהגי הקבורה המשתקפים בהן. מערות קבורה בשני מקומות בולטות במיוחד בין מערות התקופה:

  1. שתי מערות הקבורה המפוארות בחצר מנזר סנט אטיין, שמצפון לשער שכם.
  2. מערות הקבורה בכתף הינום, הנמצאות בחצר המרכז למורשת מנחם בגין.

התוכנית הבסיסית החוזרת במערות הקבורה השונות כוללת חדר קבורה ובו חצובים שלושה דרגשים (אצטבאות, מדפים) בצורת האות ח' לאורך שלושת קירות החדר. מערך זה מזכיר את בתי ארבעת המרחבים שהיו נהוגים בתקופה זו. בחלק מהמערות, למשל במערות בסנט אטיין ובכתף הינום, נחצבו על הדרגשים משכבי ראש בצורת פרסה, המזכירים בצורתם את תסרוקתה של האלה המצרית חתחור.

החוקרים סבורים שבבתי התקופה ביהודה ובמצרים השתמשו במשכבי עץ כאלה כמשענות ראש במיטות. על הדרגש האחורי יש ברוב המקרים שני משכבי ראש – דבר המעיד על קבורת שתי גופות שהושכבו בכיוונים מנוגדים. בכל חדר נחצב בור איסוף גדול מתחת לאחד הדרגשים, ואליו הועברו עצמות הנקברים עם החפצים האישיים ומנחות הקבורה שליוו אותם. החוקרים בימינו נוהגים לכנות בור זה בשם "מַאֲסֵפָה", אם כי שם זה אינו תואם את המתואר בתנ"ך. בדרך זו יכלה מערת קבורה לשמש משפחה אחת במשך דורות רבים.

  • שחזור של מערה 2 בסנט אטיין: החדר הראשון מימין שימש להכנת הגופות לקבורה

    איור

    מתוך: גבריאל ברקאי, 'ברכת הכוהנים על לוחיות כסף מכתף הינום בירושלים', איור: לין ריטמאייר ויהודית דקל, קתדרה 52 1989, עמ' 40

מנהגי הקבורה ותפיסת המוות

על פי הממצאים ניתן לשחזר את מהלך הקבורה כקבורה בשני שלבים:

  1. הקבורה הראשונית – הגופה הוכנה לקבורה בעזרת בשמים וחומרי מרקחת. חדרים שבהם נעשו הפעולות הללו נמצאו בסנט אטיין ובכתף הינום. המת הושכב על הדרגש במערה כשראשו נתון בתוך משכב הראש. לעיתים הייתה זו גם הקבורה הקבועה – בקברים המונומנטליים או בקבורתם של אנשים חשובים, כמו אבות המשפחה. יחד עם הגופה הונחו על הדרגש חפצים אישיים ומנחות קבורה.
  2. הקבורה המִשְנִית (קבורה שנייה) – כאשר הבשר נרקב, אחרי כשנה, לוקטו העצמות מהדרגש והועברו לבור האיסוף ("המאספה") ביחד עם החפצים הנלווים. בתנ"ך קיימים אזכורים רבים המרמזים על שני שלבי הקבורה, לדוגמה בדברי יעקב לבניו: "וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי, קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי, אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי" (בראשית מט, כט). נראה שהפועל "נאסף" מתאר את הקבורה הראשונית, ואילו הפועל "קברו" מתאר את הקבורה המשנית והסופית.

הדמיון של הקברים לחדרי בית, של הדרגשים למיטות ושל משכבי הראש לריהוט נפוץ בבית, והעובדה שהמתים נקברו עם חפציהם האישיים – כל אלו מרמזים על כך שבימי הבית הראשון הייתה קיימת תפיסה שהמתים ממשיכים להתקיים בעולם אחר ("השאוֹל"), הדומה לעולם שבו אנו חיים.

שאלות הבנת הנקרא

  1. ציינו שתי מערות קבורה בולטות מבין מערות הקבורה המשפחתיות.
  2. ציינו חמישה מרכיבים בתכנית הבסיסית של מערת קבורה משפחתית.
  3. ציינו מה עשו בכל אחד משני שלבי הקבורה.
  4. מהי תפיסת המוות בתקופת הבית הראשון? הביאו ארבעה רמזים לכך ממערות הקבורה.