ראשית העידן ההיסטורי בארץ ישראל הוא רק בשלב מתקדם של תקופת הברונזה – בתקופת הברונזה התיכונה. נהוג לחלק את תקופת הברונזה לארבעה שלבים – ברונזה קדומה, ביניימית, תיכונה ומאוחרת. תקופת הברונזה הקדומה (3,700–2,400 לפנה"ס בקירוב) היא התקופה שבה החלה להיווצר בארץ ישראל חברה עירונית.
תקופת הברונזה הביניימית (2,400–2,000 לפנה"ס בקירוב), שיש המכנים אותה "תקופת הברונזה התיכונה 1" ויש המכנים אותה "תקופת הברונזה הקדומה 4", מתאפיינת בהיעלמות החברה העירונית ובהחלפתה בחברה כפרית ובחברה של נוודים למחצה – אנשים שנודדים בכל שנה בין מקום יישוב המתאים לקיץ, למקום יישוב המתאים לחורף.
אף שברחבי המזרח התיכון אלו כבר תקופות היסטוריות, אין לנו תעודות כתובות המזכירות יישובים בארץ ישראל בתקופות אלו, ולכן ניתן לראות אותן בארץ ישראל כשלב פְּרוֹטוֹהיסטורי – שלב המקדים את שלב ההיסטוריה. רק מתקופת הברונזה התיכונה (2,000–1,550 לפנה"ס בקירוב) והלאה קיימים מסמכים כתובים הקשורים לארץ ישראל, ולכן תקופה זו פותחת את העידן ההיסטורי בארץ.